עבודת האל ונוהגו של האדם חלק 1 | ברק ממזרח - דקלומי דבר האלוהים
האל הכול יכול אומר:"wודת האל בקרב בני האדם לבין בני האדם, משום שהם מושא העבודה הזאת, והם ברואי האל היכולים להעיד על אלוהים.
sלא ניתן להפריד בין חיי האדם וכל פעילויותיו לבין אלוהים, ואלוהים הוא שמושל בהן. ניתן אף לומר שאף בן אדם לא יכול להתקיים באופן שאינו תלוי באלוהים. לא ניתן להכחיש זאת מפני שזו עובדה. כל מעשיו של אלוהים נעשים לטובת האנושות ומכוונים נגד תכסיסי השטן. כל מה שהאדם זקוק לו בא מאלוהים, ואלוהים הוא המקור לחיי האדם. לכן האדם פשוט לא מסוגל להיפרד מאלוהים. יתר על כן, לאלוהים מעולם לא הייתה כל כוונה להיפרד מהאדם. עבודתו של אלוהים היא למען כלל האנושות, ומחשבותיו תמיד אדיבות. לכן, עבור האדם, גם עבודתו של אלוהים וגם מחשבותיו (כלומר רצון האל) הן "חזיונות" שהאדם צריך להכיר. החזיונות האלה הם גם ניהולו של אלוהים וגם עבודה שהאדם לא מסוגל לבצע. בתוך כך, דרישות האל מהאדם בעבודתו קרויות "הנוהג" של האדם. חזיונות הם עבודתו של אלוהים עצמו או שהם רצונו של אלוהים עבור האנושות, או הכוונות והחשיבות של עבודתו. ניתן גם לומר שחזיונות הם חלק מהניהול, משום שהניהול הזה הוא עבודתו של אלוהים והוא מכוון אל האדם. כלומר, זוהי העבודה שאלוהים מבצע בקרב בני האדם. העבודה הזו היא הראיה והנתיב להכרת האדם את אלוהים, וחשיבותה עבור האדם היא עילאית. אם במקום להתמקד בהכרת עבודתו של אלוהים, בני אדם יקדישו את תשומת לבם אך ורק לדוקטרינות האמונה באלוהים, או לפרטים חסרי חשיבות לגמרי, הם פשוט לא יכירו את אלוהים, ויתרה מזאת, הם לא יהיו כלבבו של אלוהים. עבודתו של אלוהים מועילה מאוד להכרת האדם את אלוהים, והיא קרויה חזיונות. חזיונות אלה הם עבודתו של אלוהים, רצונו של אלוהים, והכוונות והחשיבות של עבודתו של אלוהים; הם כולם מועילים לאדם. המונח נוהג מתייחס לאופן שבו האדם צריך להתנהג, לאופן שבו צריכים להתנהג הברואים חסידי האל. זוהי גם חובתו של האדם. הדבר שהאדם אמור לעשות אינו דבר שהאדם הבין מלכתחילה, אלא דרישות שאלוהים מציב לאדם במסגרת עבודתו. הדרישות האלה הופכות בהדרגה לעמוקות יותר ומרוממות עם התקדמות עבודת האל. למשל, במהלך עידן החוק, האדם נדרש לשמור מצוות ולנהוג על פי חוקי האל, ובמהלך עידן החסד, האדם נדרש לשאת את הצלב. עידן המלכות היא שונה: הדרישות מהאדם רמות משהיו בעידן החוק ובעידן החסד. ככל שהחזיונות הופכים למרוממים יותר, כך עולה רמת הדרישות מהאדם, והדרישות נעשות ברורות יותר ואמיתיות יותר. בדומה לכך, גם החזיונות הופכים לאמיתיים יותר ויותר. לא זאת בלבד שהחזיונות האמיתיים הרבים האלה מובילים להישמעות האדם לאלוהים, אלא שהם מובילים גם להכרתו את אלוהים.
בהשוואה לעידנים קודמים, עבודתו של אלוהים במהלך עידן המלכות היא מעשית יותר, מכוונת יותר למהותו של האדם ולשינויים בטבעו, ויותר מסוגלת להעיד על אלוהים בכבודו ועצמו בפני חסידיו. במילים אחרות, במסגרת עידן המלכות, במהלך עבודתו, אלוהים חושף מעצמו בפני האדם יותר מאי-פעם. פירוש הדבר הוא שהחזיונות שעל האדם להכיר נעלים יותר מחזיונותיו של כל עידן קודם. היות שעבודתו של אלוהים בקרב בני האדם נכנסה לשטח בלתי ממופה, החזיונות שהאדם נחשף אליהם בעידן המלכות נעלים יותר מכל החזיונות שהתגלו לאורך כל עבודת הניהול. עבודתו של אלוהים נכנסה לשטח בלתי ממופה, ולפיכך החזיונות שהאדם יכיר הפכו לנעלים ביותר בין כל החזיונות. הנוהג הנגזר מהם עבור האדם גם הוא נעלה יותר מהנוהג בכל עידן קודם, משום שנוהגו של האדם משתנה בהתאם לחזיונות, וכשהחזיונות מושלמים, הדבר נותן את האות לכך שגם הדרישות מהאדם יהיו מושלמות. מרגע שניהולו של אלוהים ייעצר, יחדל גם הנוהג של האדם, וללא עבודתו של אלוהים, לא תהיה לאדם ברירה אלא להיצמד לדוקטרינות של ימים עברו, משום שלא יהיה לו כל מוצא אחר. ללא חזיונות חדשים, לא יהיה לאדם שום נוהג חדש; ללא חזיונות מלאים, לא יהיה לאדם נוהג מושלם; ללא חזיונות נעלים יותר, לא יהיה לאדם נוהג נעלה יותר. הנוהג של האדם משתנה על פי עקבותיו של אלוהים, ובאופן דומה, הידע והניסיון של האדם משתנים אף הם בהתאם לעבודתו של אלוהים. בלי קשר למסוגלותו של האדם, עדיין לא ניתן להפריד בינו לבין אלוהים, ואילו אלוהים יפסיק לעבוד ולו לרגע, האדם ימות מיד מחרון אפו של אלוהים. אין לאדם דבר להתפאר בו, שכן עד כמה שידיעותיו של האדם נרחבות כיום, ועד כמה שניסיונו מעמיק, לא ניתן להפריד בינו לבין עבודתו של אלוהים. זאת משום שהנוהג של האדם והדברים שעליו לשאוף אליהם באמונתו באלוהים לא ניתנים להפרדה מן החזיונות. כל נקודה בעבודתו של אלוהים מהווה את החזיונות שהאדם אמור להכיר, חזיונות שבעקבותיהם באות דרישות מתאימות של אלוהים מהאדם. ללא החזיונות הללו כתשתית, האדם פשוט לא יהיה מסוגל לבצע את הנוהג או להיות חסיד אל באופן יציב. אם האדם לא יכיר את אלוהים ולא יבין את רצון האל, כל מעשיו יהיו לריק, ואלוהים לא יוכל לאשר אותם. גם אם אדם הוא עתיר כישרונות, עדיין לא ניתן להפריד בינו לבין עבודת האל והכוונת האל. גם אם פעולותיו של האדם רבות וטובות, הן עדיין לא יכולות לבוא במקום עבודתו של אלוהים. לכן, נוהגו של האדם לא יכול בשום אופן להיות נפרד מן החזיונות. למי שלא מקבל את החזיונות החדשים אין נוהג חדש. לנוהג של האנשים האלה אין כל קשר לאמת מכיוון שהם נצמדים לדוקטרינה ומצייתים לחוקים שעברו מהעולם. לאנשים כאלה אין חזיונות חדשים כלל, וכתוצאה מכך הם אינם מנהיגים דבר בעידן החדש. הם איבדו את החזיונות, ובכך גם איבדו את עבודתה של רוח הקודש ואיבדו את האמת. מי שחי ללא האמת הוא תולדה של חוסר היגיון, והוא התגלמותו של השטן. ישנם סוגים שונים של בני אדם, אך אף אחד מהם לא יכול להתקיים ללא החזיונות של עבודת האל ובהיעדר נוכחותה של רוח הקודש. מרגע שבן אדם מאבד את החזיונות, הוא תכף ומיד יורד שאולה וחי בחשיכה. בני אדם ללא חזיונות הם חסידיו הטיפשים של אלוהים; הם אלה שנעדרים את עבודתה של רוח הקודש, והם חיים בגיהינום. בני אדם כאלה לא עוסקים בחיפוש אמת, והם מציבים לראווה את שמו של אלוהים כשלט פרסומת. מי שלא מכיר את עבודתה של רוח הקודש, שלא מכיר את האל בהתגלמותו כבשר ודם, שאינו מכיר את שלושת שלבי העבודה המהווים את ניהולו של אלוהים – לא מכיר את החזיונות ולפיכך האמת אינה ברשותו. והרי מי שהאמת אינה ברשותו הוא רשע, הלא כן? מי שנכון להנהיג את האמת, מי שנכון לשאוף להכרת האל ומי שמשתף פעולה עם אלוהים באמת ובתמים הוא זה שהחזיונות מהווים עבורו תשתית. אלוהים מאשר בני אדם כאלה משום שהם משתפים פעולה עם אלוהים, ושיתוף הפעולה הזה הוא מה שהאדם צריך להנהיג.
בחזיונות כלולות דרכים רבות לקיום הנוהג. הדרישות המעשיות מהאדם כלולות אף הן בחזיונות, וכך גם עבודת האל שהאדם צריך להכיר. בעבר, במהלך האספות המיוחדות או אספות הענק שהתקיימו במקומות שונים, דובר רק על היבט אחד של נתיב הנוהג. הנוהג הזה הוא כל שיש להנהיג במסגרת עידן החסד, והוא בקושי מתקשר להכרת האל, היות שהחיזיון היחידי בעידן החסד היה חזיון צליבתו של ישוע, ולא היו חזיונות רמים יותר. האדם היה אמור להכיר רק את עבודת האל של גאולת האנושות דרך הצליבה, ולכן במהלך עידן החסד לא היו חזיונות אחרים שהאדם יכול היה להכיר. כך הייתה לאדם רק הכרה קלושה של אלוהים, ומלבד הכרת אהבתו וחמלתו של ישוע, היו לו רק כמה דברים פשוטים ועלובים שהוא יכול היה להנהיג, דברים המרוחקים מרחק רב מהקיים היום. בעבר, ללא קשר לאופן שבו התכנסו, בני האדם לא היו מסוגלים לדבר על הכרה מעשית של עבודת האל, וקל וחומר שאיש לא היה מסוגל לומר בבירור מהו הנתיב המתאים ביותר לנוהג עבור בני האדם. האדם בסך הכל הוסיף כמה פרטים פשוטים לתשתית האיפוק והסבלנות. פשוט לא היה כל שינוי במהות הנוהג שלו, משום שבמהלך אותו עידן, אלוהים לא עשה כל עבודה חדשה ודרישותיו היחידות מהאדם היו איפוק וסבלנות, או נשיאת הצלב. מלבד הנוהגים האלה, לא היו חזיונות נעלים פרט לצליבתו של ישוע. בעבר, לא הוזכרו כלל חזיונות אחרים, מכיוון שאלוהים לא ביצע עבודה רבה ומכיוון שדרישות מהאדם היו מוגבלות. כך, בלי קשר למה שהאדם עשה, הוא לא היה מסוגל לחרוג מהגבולות האלה – גבולות שהיו רק כמה דברים פשוטים ושטחיים שהאדם יכול היה להנהיג. כיום אני מדבר על חזיונות אחרים מכיוון שעד כה כבר נעשתה עבודה רבה יותר, עבודה העולה פי כמה וכמה על זו שנעשתה בעידן החוק ובעידן החסד. הדרישות מהאדם גדלו אף הן פי כמה וכמה על הדרישות בעידני העבר. אם האדם לא יהיה מסוגל להכיר את העבודה הזאת במלואה, לא תהיה לה חשיבות מרובה. אפשר לומר שהאדם יתקשה לבצע את העבודה הזאת במלואה אם לא יקדיש לכך מאמץ של חיים שלמים. בעבודת הכיבוש, דיבור המוגבל לנתיב הנוהג בלבד לא יהפוך את כיבוש האדם לבלתי אפשרי. דיבורים על החזיונות בלבד ללא כל דרישות מהאדם יהפכו את כיבוש האדם לבלתי אפשרי. אם היה מדובר אך ורק על נתיב הנוהג, היה בלתי אפשרי לפגוע בעקב אכילס של האדם, או להפריך את תפיסותיו של האדם, והיה בלתי אפשרי לכבוש את האדם לגמרי. חזיונות הם האמצעי העיקרי לכיבוש האדם, אך אם לא היה נתיב הנפרד מהחזיונות, לאדם לא הייתה דרך להיות חסיד האל, וקל וחומר שלא הייתה לו כל דרך להיווכח. זה היה עקרון עבודת האל מהראשית ועד התכלית: בחזיונות ישנם הדברים שניתן להנהיג, וקיימים גם חזיונות שאינם מביאים בחשבון את הנוהג הזה. היקף השינויים הן בחיי האדם והן בטבעו מלווה את השינויים בחזיונות. אילו היה האדם מסתמך רק על מאמציו שלו, היה בלתי אפשרי עבורו להשיג שינוי משמעותי. החזיונות מתייחסים לעבודתו של אלוהים בכבודו ועצמו ולניהול של אלוהים. המונח נוהג מתייחס לנתיב הנוהג של האדם ולאופן שבו האדם מתקיים. בכל ניהולו של אלוהים, היחסים בין חזיונות לנוהג הם היחסים בין אלוהים לאדם. אילו היו מסולקים החזיונות, או אילו היה מדובר בהם ללא התייחסות לנוהג, או אילו היו רק חזיונות ונוהג האדם היה נמחק, הרי שלא ניתן היה להחשיב דברים כאלה כניהולו של אלוהים, וקל וחומר שלא היה ניתן היה לומר שעבודתו של אלוהים נעשית למען האדם. בכך, לא רק שהיה זה בגדר סילוק חובתו של האדם, אלא שהייתה זו גם התכחשות לתכלית עבודתו של אלוהים. אם האדם היה נדרש מראשית ועד תכלית לקיים את הנוהג ותו לא, מבלי שהייתה מעורבת בכך עבודת האל, ויתר על כן, אם האדם לא היה נדרש להכיר את עבודת האל, הרי שלא ניתן היה לקרוא לעבודה הזו ניהולו של אלוהים. אילו האדם לא הכיר את אלוהים ולא ידע את רצון האל, אלא קיים את הנוהג שלו בעיוורון, באופן מעורפל ומופשט, הוא לעולם לא היה הופך לברייה כשירה לגמרי. לפיכך, שני הדברים האלה חיוניים. אילו התקיימה אך ורק עבודתו של אלוהים, כלומר אילו התקיימו רק החזיונות ולא היה שיתוף פעולה או נוהג מצד האדם, לא ניתן היה לקרוא לדברים האלה ניהולו של אלוהים. אילו התקיימו רק נוהג והיווכחות מצד האדם, הרי שגם אילו נתיב ההיווכחות של האדם היה נעלה, המצב עדיין לא היה מתקבל על הדעת. היווכחותו האדם חייבת להשתנות בהדרגה עם העבודה והחזיונות – היא לא יכולה להשתנות מתוך גחמה. עקרונותיו של נוהג האדם אינם חופשיים וחסרי גבולות, אלא מוגבלים במידה מסוימת. העקרונות האלה משתנים עם חזיונות העבודה. לכן ניהולו של אלוהים מסתכם בסופו של דבר בעבודת האל ובנוהג של האדם.
עבודת הניהול הופיעה מלכתחילה אך ורק בגלל האנושות, כלומר הקיום האנושי הוא שגרם לה. לא היה כל ניהול לפני האנושות, או בראשית, כאשר נבראו השמיים והארץ וכל צבאם. אם בכל עבודת האל לא היה קיים נוהג המועיל לאדם, כלומר, אילו אלוהים לא היה בא בדרישות מתאימות מהאנושות המושחתת (אילו לא היה נתיב הולם לנוהג האדם בעבודה שאלוהים מבצע), הרי שאי-אפשר היה לקרוא לעבודה הזו ניהולו של אלוהים. אילו מכלול עבודתו של אלוהים הסתכם רק בהנחיית נוהגה של האנושות המושחתת, ואלוהים לא היה מבצע כל יוזמה משלו ולא מציג אף שמץ מכל-יכולתו או מחוכמתו, הרי שגם אם דרישותיו של אלוהים מהאדם היו גבוהות מאד, וגם אם אלוהים היה חי זמן ממושך בקרב בני האדם, האדם לא היה מכיר את טבעו של אלוהים כהוא זה. אילו היה זה המצב, הרי שלעבודה כזו כלל לא היה ראוי לקרוא ניהולו של אלוהים. במילים אחרות, עבודת הניהול של אלוהים היא העבודה שאלוהים מבצע וכל העבודה המתבצעת בהכוונת האל בידי מי שנפל בנחלת האל. ניתן לסכם את העבודה הזו כניהול, והיא כוללת את עבודתו של אלוהים בקרב בני האדם וכן את שיתוף הפעולה בין אלוהים וכל חסידיו – לכל אלה ניתן לקרוא ביחד ניהול. כאן, עבודתו של אלוהים נקראת חזיונות, ושיתוף הפעולה של האדם נקרא נוהג. ככל שעבודתו של אלוהים נעשית נעלה יותר (כלומר ככל שהחזיונות נעשים נעלים יותר), כך נגלה לאדם ביתר בירור טבעו של אלוהים, וכך הוא סותר יותר את תפיסותיו של האדם, וכך נוהגו של האדם ושיתוף הפעולה מצדו נעשים נעלים יותר. ככל שגדלות הדרישות מהאדם, כך עבודתו של אלוהים סותרת יותר את תפיסותיו של האדם, וכתוצאה מכך הניסיונות שאלוהים מעמיד בהם את האדם והרף שבו האדם נדרש לעמוד נעשים חמורים יותר. עם תום העבודה הזאת, כל החזיונות יושלמו והדברים שהאדם נדרש להנהיג יגיעו לפסגת השלמות. זו תהיה גם העת שבה כל בן אדם יסווג על פי סוגו, היות שהדברים שהאדם נדרש להכיר כבר הוצגו בפניו. לכן כשהחזיונות יגיעו לשיאם, בהתאם לכך, העבודה תתקרב לסופה, וגם נוהגו של האדם יגיע לפסגתו. נוהגו של האדם מבוסס על עבודת האל, וניהולו של אלוהים בא לידי ביטוי מלא רק הודות לנוהגו של האדם ולשיתוף הפעולה מצדו. האדם הוא גולת הכותרת של עבודת האל, והוא מושא העבודה של כל ניהולו של אלוהים, וגם התוצר של כלל ניהולו של אלוהים. אילו אלוהים עבד לבדו, ללא שיתוף פעולה מצד האדם, דבר לא היה מביא את כלל עבודתו לכדי מימוש, וכך ניהולו של אלוהים היה חסר חשיבות. רק בחירת מושא הולם הנמצא מחוץ לעבודתו של אלוהים אשר מסוגל לבטא את העבודה הזאת ולהוכיח את כל-היכולת והחוכמה שלה, מאפשרת להגשים את מטרת ניהולו של אלוהים ולהגשים את המטרה של השימוש בכל העבודה הזאת כדי להביס לחלוטין את השטן. לפיכך, האדם הוא חלק חיוני בעבודת הניהול של אלוהים, והאדם הוא היחיד שמסוגל לגרום לניהולו של אלוהים לשאת פרי ולהגשים את מטרתו הסופית. מלבד האדם, אף יצור אחר אינו יכול למלא את התפקיד הזה. כדי שהאדם יביא את עבודת הניהול לכדי מימוש, יש לסלק מרדנותה של האנושות המושחתת. לשם כך האדם צריך לקבל נוהג המתאים לזמנים שונים ואלוהים צריך לבצע את העבודה המקבילה בקרב בני האדם. רק כך ניתן יהיה בסופו של דבר לזכות בקבוצה של אנשים שיביאו את עבודת הניהול לכדי מימוש. עבודתו של אלוהים בקרב בני האדם לא יכולה להעיד על אלוהים עצמו רק באמצעות עבודתו של אלוהים לבדו. עדות כזו דורשת גם בני אדם חיים המתאימים להגשמת עבודתו. אלוהים יעבוד ראשית על בני האדם האלה, שדרכם עבודתו תבוא לידי ביטוי לאחר מכן, ובכך תינשא העדות לרצון האל בקרב הברואים. בכך אלוהים ישיג את מטרת עבודתו. אלוהים לא עובד לבדו כדי להביס את השטן, משום שהוא לא יכול להעיד על עצמו ישירות בקרב כל הברואים. אילו עשה כן, היה זה בלתי אפשרי לשכנע את האדם לחלוטין. זו הסיבה שאלוהים צריך לעבוד על האדם כדי לכבוש אותו, ורק אז אלוהים יוכל הוא לזכות בעדות שתינשא בקרב כל הברואים. אילו אלוהים היה עובד לבדו, ללא שיתוף פעולה מצד האדם, או אלמלא היה צורך בשיתוף פעולה מצד האדם, האדם לעולם לא יכול היה להכיר את טבעו של אלוהים, ולעולם לא היה מודע לרצון האל. אם זה היה המצב, לא ניתן היה לקרוא לעבודת הניהול של אלוהים בשם הזה. אילו רק האדם עצמו היה חותר, שואף ומתאמץ, אך הוא לא היה מבין את עבודת האל, הוא היה רק מבצע מעשי קונדס. ללא עבודתה של רוח הקודש, מעשיו של האדם שייכים לשטן והאדם הוא מרדן ורשע. השטן מוצג לראווה בכל מעשיו של האדם המושחת, והם אינם תואמים את אלוהים, אלא אינם אלא התגלמותו של השטן. מכל הדברים שנאמרו, לא נאמר דבר הסותר את החזיונות והנוהג. על סמך החזיונות, האדם מוצא את הנוהג. הוא מוצא את הנתיב לצייתנות, כך שיוכל להשיל את תפיסותיו ולזכות באותם הדברים שלא היו ברשותו בעבר. אלוהים דורש מהאדם לשתף איתו פעולה ויתמסר באופן מלא לדרישותיו, והאדם מבקש לחזות בעבודה שאלוהים ביצע בכבודו ובעצמו, לחוות בעוצמתו הכל-יכולה של אלוהים, ולהכיר את טבעו של אלוהים. בסיכומו של עניין, הדברים האלה הם ניהולו של אלוהים. איחודו של אלוהים עם האדם הוא הניהול, והוא הניהול המשמעותי ביותר.
כל הנוגע לחזיונות מתייחס בראש ובראשונה לעבודתו של אלוהים בכבודו ועצמו, וכל הנוגע לנוהג צריך להיעשות על ידי האדם, ואינו קשור כלל לאל. את עבודת האל משלים אלוהים עצמו, ואת נוהגו של האדם מקיים האדם עצמו. דברים שאלוהים עצמו צריך לעשות לא צריכים להיעשות בידי האדם, ודברים שהאדם צריך להנהיג אינם קשורים לאלוהים. עבודתו של אלוהים היא כהונתו, והיא לא קשורה לאדם. האדם לא צריך לבצע את העבודה הזו, ויתרה מזאת, האדם לא יהיה מסוגל לבצע את העבודה שאלוהים צריך לבצע. הדברים שהאדם נדרש להנהיג חייבים להתבצע בידי האדם, בין שמדובר בהקרבת חייו או במסירתו לשטן כדי למסור עדות – אלה הם דברים שהאדם צריך לבצע. אלוהים משלים בכבודו ובעצמו את כל העבודה שעליו לבצע, ובפני האדם מוצגים הדברים שעליו לעשות, ושארית העבודה נמסרת לאדם. אלוהים לא מבצע עבודה נוספת. הוא מבצע רק את העבודה שבתחום כהונתו, ורק מציג לאדם את הדרך, ומבצע רק את עבודת פתיחת הדרך, ולא מבצע את עבודת ריצוף הדרך. על האדם להבין זאת. הנהגת האמת פירושה הנהגת דברי האל, וכל הדברים האלה הם חובתו של האדם והדברים שעל האדם לעשות, והם אינם נוגעים כלל לאלוהים. אם האדם דורש שגם אלוהים יסבול עינוי וזיכוך באמת, כמו האדם, הרי שהאדם מרדן. עבודתו של אלוהים היא לבצע את כהונתו, וחובתו של האדם היא להישמע להכוונתו של אלוהים ללא כל התנגדות. מהאדם נדרש להשיג את שחובתו לעשות, ללא קשר לאופן שבו אלוהים עובד או חי. רק אלוהים בכבודו ובעצמו יכול לבוא בדרישות מהאדם. כלומר, רק אלוהים עצמו כשיר לבוא בדרישות מהאדם. לאדם לא אמורה להיות כל ברירה, וכל שהוא אמור לעשות הוא להתמסר לגמרי ולקיים את הנוהג – זה הלך הרוח שאמור להיות לאדם. כשתושלם העבודה שעל אלוהים לבצע בכבודו ובעצמו, האדם נדרש לחוות אותה בהדרגה. אם בסופו של דבר, כשיושלם כל ניהולו של האל, האדם עדיין לא יבצע את מה שאלוהים דורש, יהיה על האדם להיענש. אם האדם לא ימלא את דרישותיו של אלוהים, יהיה זה בגלל מרדנותו של האדם. אין פירוש הדבר שאלוהים לא ביצע את עבודתו ביסודיות מספקת. כל מי שלא יכול להנהיג את דברי האל, שאינו יכול לעמוד בדרישותיו של אלוהים ושאינו יכול להעניק את נאמנותו ולמלא את חובתו – כל אלה ייענשו. כיום, מה שנדרש מכם להשיג אינו דרישות נוספות, אלא את חובתו של האדם, הדבר שכל בני האדם צריכים לעשות. אם אתם לא מסוגלים אפילו למלא את חובתכם, או לעשות זאת היטב, האם אינכם מביאים על עצמכם צרות? האם אינכם מחזרים אחר המוות? כיצד תוכלו עדיין לצפות לעתיד ולסיכויים עתידיים? עבודתו של אלוהים היא למען האנושות, ושיתוף הפעולה של האדם הוא למען ניהולו של אלוהים. לאחר שאלוהים יעשה את כל שעליו לעשות, האדם נדרש לקיים את נוהגו בנדיבות ולשתף פעולה עם אלוהים. בעבודת האל, על האדם להתאמץ ככל יכולתו, להישבע אמונים לאלוהים ולא ללקות בתפיסות רבות, או לשבת רגל על רגל ולהמתין למוות. אלוהים יכול להקריב את עצמו למען האדם, אם כן מדוע האדם לא מוכן להישבע אמונים לאלוהים? יחסו של אלוהים לאדם אחיד ויציב, אם כן מדוע האדם לא משתף פעולה כלל? אלוהים עובד למען האנושות, אם כן מדוע האדם לא ממלא את חובתו למען ניהולו של אלוהים? עבודתו של אלוהים הגיעה עד הלום, אך אתם רואים ולא נוקפים אצבע, שומעים ולא משים ממקומכם. האין בני אדם כאלה יורדים לתהום הנשייה? אלוהים כבר הקדיש את כל כולו לאדם, אם כן מדוע האדם לא מסוגל כיום למלא את חובתו ביושר? עבור אלוהים, עבודתו נמצאת בעדיפות ראשונה וניהולו בעל חשיבות מרבית. עבור האדם, הנהגת דברי האל ומילוי דרישותיו של אלוהים הם העדיפות הראשונה. על כולכם להבין זאת. הדברים שנאמרו לכם חדרו לליבת הווייתכם, ועבודתו של אלוהים נכנסה לשטח בלתי ממופה. רבים עדיין לא מבינים את האמת או השקר בבסיס הדרך הזאת – הם עדיין ממתינים, חוככים בדעתם ולא ממלאים את חובתם. במקום זאת, הם בוחנים בקפידה כל מילה וכל פעולה של אלוהים, מתמקדים במה שהוא אוכל או לובש, ותפיסותיהם נעשות אפילו יותר מצערות משהיו. האין אנשים כאלה מקימים מהומה רבה על לא דבר? כיצד ייתכן שאנשים כאלה הם המחפשים אחר אלוהים? וכיצד ייתכן שהם אלה שמתמסרים במתכוון לאלוהים? הם מפנים עורף לנאמנותם וחובתם, ובמקום זאת הם מתמקדים במיקומו של אלוהים. הם ממש שערורייה! אם האדם יבין את כל מה שהוא אמור להבין, וינהיג את כל מה שהוא אמור להנהיג, אלוהים לבטח ייתן את ברכותו לאדם, משום שדרישותיו מהאדם הם חובותיו וכל הדברים שהאדם אמור לבצע. אם האדם לא מסוגל להבין את מה שהוא אמור להבין, ולא מסוגל להנהיג את מה שהוא אמור להנהיג, האדם ייענש. מי שלא משתף פעולה עם אלוהים עוין את אלוהים, ומי שלא מקבל את העבודה החדשה מתנגד לה, אפילו שהוא אינו עושה דבר המהווה התנגדות נחרצת לעבודה הזאת. כל מי שלא מנהיג את האמת שאלוהים דורש מתנגד במכוון ומתמרד בדברי האל, אפילו אם הוא מקדיש תשומת לב מיוחדת לעבודתה של רוח הקודש. מי שלא מציית לדבריו של אלוהים ולא מתמסר אליו הוא מרדן ומתנגד לאלוהים. מי שלא ממלא את חובתו הוא זה שלא משתף פעולה עם אלוהים, ומי שלא משתף פעולה עם אלוהים הוא זה שלא מקבל את עבודתה של רוח הקודש."
מקור כנסיית האל הכול יכול
מבוסס על סיפור אמיתי-כיצד להכנס למלכות האל-סרט מומלץ ביותר (2019)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה