מהרגע שבו אתם מגיחים בבכי לעולם הזה, אתם מתחילים למלא את חובתכם. כשאתם נכנסים לתפקידכם בתוכנית ובייעוד של אלוהים, אתם מתחילים את מסע החיים. בלי קשר לרקע שלכם ולמסע הצפוי לכם, איש לא יכול להימלט מהתזמור וההסדר שהותוו לו משמיים, ואיש לא שולט על גורלו, מפני שאלוהים המושל בכל הוא היחיד המסוגל לבצע עבודה כזו. מאז תחילת קיומו של האדם, אלוהים עובד כך בהתמדה – הוא מנהל את התבל ומכוון את כללי השינוי של כל הדברים ואת והתנועות שלהם. כמו כל שאר הדברים, האדם ניזון בשקט ובלא יודעין מהמתיקות, ומהגשם, ומהטל, הבאים מאלוהים. כמו כל שאר הדברים, האדם חי בלא יודעין תחת תזמור ידו של אלוהים. לבו ורוחו של האדם מוחזקים בידו של אלוהים, וכל חייו גלויים לעיני האל. בין אם אתם מאמינים בכך ובין אם לא, כל הדברים, החיים והמתים כאחד, ישתנו, יתחלפו, יתחדשו וייעלמו על פי מחשבותיו של אלוהים. כך אלוהים מושל בכל.
כשהלילה יורד בשקט, האדם לא מודע לכך, מפני שלב אדם לא יכול לתפוס כיצד הלילה מגיע ומאין הוא בא. כשהלילה עוזב בחשאי, האדם מברך את בואו של אור היום. אולם השאלה מאין בא האור וכיצד הוא גירש את חשכת הלילה מובנת לאדם עוד פחות, והוא מודע לכך עוד פחות. חילופי היום והלילה האלה החוזרים והנשנים מעבירים את האדם מפרק זמן אחד למשנהו ומניעים אותו מהקשר היסטורי אחד למשנהו, וכן מוודאים את הגשמתן של עבודתו של אלוהים בכל תקופה ושל תוכניתו של אלוהים לכל עידן. האדם צעד לאורך התקופות האלה עם אלוהים, אך האדם לא יודע שאלוהים מושל בגורל כל הדברים ובגורל כל היצורים החיים, והוא לא יודע איך אלוהים מתזמר ומכוון את כל הדברים. העובדה הזו חמקה מידיעתו של האדם משחר הימים ועד היום. מדוע? לא מפני שמעשיו של אלוהים האל נסתרים מדי, ולא מפני שתוכניתו של אלוהיםעדיין לא התגשמה, אלא מפני שלבו ורוחו של האדם יותר מדי רחוקים מאלוהים, עד כדי כך שהאדם ממשיך לשרת את השטן במקביל להיותו חסיד אל – מבלי שהוא מודע לכך כלל. איש לא מחפש באופן פעיל את עקבותיו של אלוהים או את הופעתו, ואיש לא מוכן להתקיים תחת חסותו ותמיכתו של אלוהים. במקום זאת, בני האדם רוצים להסתמך על ריקבונו של השטן המרושע כדי להסתגל לעולם הזה ולכללי הקיום הזדוניים שהאנושות מצייתת להם. בשלב הזה, לבו ורוחו של האדם הופכים לקורבן המנחה של האדם לשטן, והשטן ניזון מהם. יתר על כן, הלב והרוח האנושיים הופכים למקום משכן של השטן ולמגרש משחקים המתאים לו. כך האדם מאבד בלא יודעין את הבנת העקרונות של ההוויה האנושית, ושל שוויו ומשמעותו של הקיום האנושי. חוקי האל והברית שבין אלוהים והאדם מתפוגגים בהדרגה בלב האדם, והוא מפסיק לחפש את אלוהים ולהקשיב לו. עם הזמן, האדם כבר לא מבין מדוע אלוהים ברא את האדם, והוא לא מבין את מוצא פיו של אלוהים ואת כל הדברים שנובעים מאלוהים. לאחר מכן, האדם מתחיל להתנגד לחוקי האל ולצוויו, ולבו ורוחו של האדם מתעמעמים... אלוהים מאבד את האדם שהוא ברא במקור, והאדם מאבד את שורש ראשיתו: זהו הצער של האנושות הזו. לאמיתו של דבר, מהראשית ועד עכשיו, אלוהים המחיז טרגדיה עבור האנושות, שבה האדם הוא גם הדמות הראשית וגם הקורבן. ואיש לא יודע מי במאי הטרגדיה הזאת.
בעולם רחב הידיים, התרחשו אינספור שינויים – אוקיינוסים נסחפו על שדות, שדות הציפו אוקיינוסים, פעם אחר פעם. איש לא מסוגל להוביל ולכוון את האנושות מלבד אלוהים המושל בכל הדברים בתבל. אין איש בעל הכוח האדיר לעמול למען האנושות הזו או להתכונן עבורה, ועל אחת כמה וכמה אין אדם שמסוגל להוביל את האנושות הזו אל יעד האור ולשחרר אותה מהעוולות הארציות. אלוהים מקונן על עתיד האנושות ומתאבל על נפילת האנושות, והוא כואב את הצעדה ההדרגתית של האנושות כלפי מטה ואל נתיב האין-חזור. זו אנושות ששברה את לבו של אלוהים והתנערה ממנו, ובמקום זאת חיפשה את השטן: האם איש מעולם לא נתן דעתו לכיוון שבו עשויה להתקדם אנושות כזו? זו בדיוק הסיבה שאיש לא חש בחרון אפו של אלוהים, ושאיש לא מחפש דרך לספק את אלוהים או מנסה להתקרב אל אלוהים. יתר על כן, איש לא מנסה לתפוס את צערו וכאבו של אלוהים. אפילו לאחר ששמע את קולו של אלוהים, האדם ממשיך בנתיב שלו המתרחק מאלוהים, ממשיך להתחמק מחסדו ושמירתו של אלוהים ולדחות את האמת של אלוהים. והוא מעדיף למכור את עצמו לשטן, אויבו של אלוהים. ומי בכלל מקדיש מחשבה כלשהי (כך נמשכת קשיות לבו של האדם) לאופן שבו אלוהים יתנהג לאנושות שנטשה אותו מבלי להסתכל לאחור? איש לא יודע שהסיבה לכל התזכורות והתוכחות החוזרות ונשנות של אלוהים היא שיש בידיו של אלוהים אסון חסר תקדים שהוא הכין, אסון כזה שבשרו ונשמתו של האדם לא יוכלו לשאת. האסון הזה הוא לא רק עונש לבשר והדם, אלא גם לנשמה. עליכם לדעת זאת: כשתוכנית האל מושלכת הצדה, וכשכל תזכורותיו ותוכחותיו לא זוכות להתייחסות, מה תהיה עוצמת כעסו? הוא לא יהיה דומה לשום דבר שאף ברייה חוותה או שמעה אי פעם. על כן אני אומר שהאסון הזה הוא חסר תקדים ולעולם לא יחזור שנית. הסיבה לכך היא שתוכניתו של אלוהעם היא לברוא את האנושות רק פעם אחת ולהושיע את האנושות רק פעם אחת. זו הפעם הראשונה וגם האחרונה. לפיכך, איש לא יכול לתפוס את הכוונת הקפדניות ואת הציפייה הנלהבת שבה אלוהים מושיע את האנושות הפעם.
אלוהים ברא את העולם הזה והביא לתוכו את האדם, יצור חי שאלוהים העניק לו חיים. לאחר מכן, האדם זכה להורים וקרובי משפחה, וכבר לא היה לבד. מהרגע שבו האדם ראה לראשונה את עולם החומרי הזה, גורלו היה להתקיים בהתאם לייעודו של אלוהים. נשמת החיים מאלוהים תומכת בכל יצור חי בצמיחתו והגעתו לבגרות. במהלך התהליך הזה, איש לא מאמין שאדם חי וגדל בהשגחת האל. במקום זאת, בני האדם סבורים שהאדם גדל וצומח בחיק אהבתם והשגחתם של הוריו, ושצמיחתו מצייתת לאינסטינקט החיים שלו עצמו. זאת משום שהאדם לא יודע מי העניק את חייו ומאין הם באו, וקל וחומר שהוא לא יודע איך אינסטינקט החיים מחולל נסים. האדם יודע רק שהמזון הוא הבסיס להמשך חייו, שההתמדה היא מקור קיומו, ושהאמונה שבדעתו היא הנכס שהישרדותו תלויה בו. האדם לא מודע כלל לחסד האל ולתמיכתו, ולכן האדם מבזבז את החיים שאלוהים העניק לו... אף אחד מבני האנוש האלה שאלוהים דואג להם יומם וליל, לא נוקט יוזמה ועובד את אלוהים. אלוהים רק ממשיך לעבוד על האדם על פי תוכניתו, מבלי לפתח ציפיות מהאדם. הוא עושה זאת מתוך תקווה שיום אחד, האדם יתעורר מחלומו ויבין לפתע את הערך והמשמעות של החיים, יבין את המחיר שאלוהים שילם כדי לתת הכל לאדם ויידע כמה אלוהים משתוקק שהאדם ישוב אליו. איש מעולם לא בחן את הסודות העומדים מאחורי מקור חיי האדם ולהמשכיות שלהם. רק אלוהים מבין כל זאת ובשקט סובל את הכאב שהאדם גורם ואת המהלומות ממנו – האדם, שקיבל הכל מאלוהים ואינו מודה על כך. האדם מתייחס לכל מה שהחיים מעניקים לו כמובן מאליו, ובהתאם לכך, האופן שבו האדם בוגד באלוהים, שבו האדם שוכח את אלוהים ושהאדם סוחט את אלוהים, הם כולם "דבר מן השורה".. האם ייתכן שתוכנית האל באמת כל כך חשובה? האם ייתכן שהאדם, היצור החי הזה שאלוהים ברא, הוא באמת כל כך חשוב? תוכנית האל חשובה ללא ספק. עם זאת, היצור החי שנברא ביד אלוהים קיים למען תוכנית האל. לפיכך, אלוהים לא יכול להשמיד את תוכניתו מתוך שנאה כלפי האנושות הזו. אלוהים סובל את כל העינויים האלה למען התוכנית הזאת, ולמען נשמת החיים שאלוהים נפח באדם – לא למען בשרו ודמו של האדם, אלא למען חיי האדם. הוא עושה זאת על מנת להשיב אליו את החיים שהוא נפח באדם, ולא את בשרו ודמו. זו תוכניתו.
כל יצור שבא לעולם הזה חייב לחוות חיים ומוות, ורבים חוו מחזור של מוות ותחייה. מי שחי כיום ימות בקרוב והמתים ישובו בקרוב. כל זה הוא חלק ממסלול החיים שאלוהים הסדיר למען כל יצור חי. עם זאת, המסלול הזה והמחזור הזה הם בדיוק האמת שאלוהים רוצה שהאדם יראה: שהחיים שאלוהים העניק לאדם הם אינסופיים ולא מוגבלים על ידי מוחשיות, זמן או חלל. אלה הם מסתרי החיים שאלוהים העניק לאדם, וזו וההוכחה לכך שהוא מקור החיים. על אף שרבים לא מאמינים שאלוהים הוא מקור החיים, האדם נהנה באופן בלתי נמנע מכל מה שנובע מאלוהים, בין שהוא מאמין באלוהים ובין שהוא מכחיש את קיומו. אם יום אחד, אלוהים יתחרט ופתאום יחליט לקחת בחזרה את כל מה שקיים בעולם ולהשיב אליו את החיים שהוא העניק, הרי שלא יהיה קיים עוד דבר. אלוהים משתמש בחייו כדי לקיים את כל הדברים, בין שהם חיים ובין שאינם חיים, ולהביא את כולם לסדר טוב מכוח עוצמתו וסמכותו. זוהי אמת שאיש לא מבין או תופס בקלות, והאמיתות הבלתי נתפסות האלה הן התגלמותו של כוח החיים של אלוהים והעדות לקיומו. תנו לי לגלות לכם סוד: אף ברייה לא יכולה להעלות על הדעת את גדולתם ועוצמתם של חיי האל. כך זה כעת, כך היה בעבר, וכך יהיה בעתיד. הסוד השני שאחשוף הוא זה: אלוהים הוא מקור החיים לכל היצירים הנבראים, ללא קשר להבדלים בצורתם או במבנה שלהם. בלי קשר לשאלה איזה סוג של יצור חי אתם, אתם לא יכולים לנוע בניגוד לנתיב החיים שאלוהים קבע. כך או כך, כל מה שאני רוצה הוא שהאדם יבין שללא השמירה וההשגחה של אלוהים, האדם לא יכול לקבל את כל מה שהוא אמור לקבל, גם אם ינסה בקפידה וייאבק בכל מאודו. ללא אספקת החיים שאלוהים מעניק, האדם מאבד את תחושת ערכם של חייו ומאבד את תחושת המשמעות בחייו. איך ייתכן שאלוהים יאפשר לאדם שמבזבז את ערך חייו לחיות בשאננות כזו? כפי שאמרתי בעבר: אל תשכחו שאלוהים הוא מקור החיים שלכם. אם האדם לא יוקיר את כל מה שאלוהים הרעיף עליו, לא זו בלבד שאלוהים ייקח בחזרה את כל מה שהוא נתן, אלא שהאדם גם ישלם כפליים כדי לפצות את אלוהים על כל השקעתו.
26 במאי 2003
מקור כנסיית האל הכול יכול
המשיח בא והעניק לנו את דרך החיים. קראו כדי ללמוד פרטים נוספים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה