סושינג, מחוז שנחי
אני אדם שחצן ויהיר, ומעמדי היה נקודת התורפה שלי. במשך שנים רבות, הייתי כבולה למוניטין ולתפקיד, ולא יכולתי להיחלץ מכך. קודמתי בתפקידי והוחלפתי תדיר, ולאורך הדרך נתקלתי במכשולים ובמהמורות רבות. לאחר שנים רבות שבהן טופלתי וזוככתי, חשתי שאינני לוקחת את תפקידי ברצינות.
לא רציתי להיות כפי שהייתי בעבר – כשנהגתי לחשוב שכל עוד אהיה מנהיגה אוכל לבוא לידי שלמות בידי האל, ושאם לא אהיה מנהיגה לא תהיה לי כל תקווה. הבנתי שללא קשר לחובות שאני ממלאת, כל שעליי לעשות הוא לחפש את האמת כדי שאלוהים יביא אותי לידי שלמות. המרדף אחר מוניטין ותפקיד הוא דרכו של האנרכיסט. כעת אני מרגישה שללא קשר לחובות שאני ממלאת, אני יכולה לקבל מצב שבו אין לי תפקיד. הבריאה תמלא את תפקידה לפי חוק השמיים והארץ. לא משנה היכן אתה מוצב, עליך לקבל את הסדריו של אלוהים. שעה שנחשפת השחיתות שבתהילה ובתפקיד, ניתן לפתור אותה דרך חיפוש האמת. לא משנה במה נתקלתי במהלך מילוי חובותיי, כל עוד הבנתי את האמת – הייתי מוכנה לשלם את המחיר. לאור זאת, חשבתי שכבר צעדתי בנתיב חיפוש האמת. חשבתי שזכיתי מחדש באנושיות ובהיגיון. אלוהים סוקר את הלב ובוחן את הנפש. הוא יודע שהייתי לא טהורה בחיפושי אחר האמת, ושלא צעדתי בכנות בנתיב חיפוש האמת. אלוהים יודע באיזו שיטה להשתמש כדי לטהר ולהושיע אותי.
בסוף יוני 2013, הוחלפה המנהיגה. לאחר מכן, האחים והאחיות בחרו בי כמנהיגה חדשה. משפחתו של אלוהים אפשרה לי להתקדם ולבצע את העבודה. כששמעתי שאני צפויה לקחת על עצמי אחריות כה גדולה, חשתי שאין ברשותי את ממשיות האמת, ושלא אוכל לבצע את העבודה. היקפה היה גדול כל כך, והיו כה הרבה אחים ואחיות. כיצד אוכל להנהיג אותם? היו כל כך הרבה אנשים שהוחלפו, שהיו בעלי איכויות פנימיות רבות יותר משלי. כיצד אוכל להצליח יותר מהם? האין האחריות תחשוף אותי? לא הייתי מוכנה לעבור את העליות והמורדות. כל עוד אוכל למלא את חובותיי, אעשה כמיטב יכולתי בכל פעם שהעבודה תידרש. על כן, דחיתי את ההצעה במקום: "לא, אני לא כשירה לעבודה זו...." מצאתי כל מיני סיבות ותירוצים. האמנתי בלב שלם שאני נוהגת באופן רציונלי ושזוהי האמת. מאוחר יותר, דרך השיתוף שלי עם האחים והאחיות, הבנתי שאני נוצרת בקרבי את הרעל של התנין הגדול האדום כאש. כלומר, "ככל שאתה מטפס גבוה יותר, כך הנפילה היא קשה יותר", ו- "ככל שאתה מטפס גבוה יותר, כך נעשה קר יותר". לא רציתי שהרעל יענה אותי שוב. על-פי ההיגיון, ידעתי שאנשים אלה הועברו מתפקידם מפני שהם לא חיפשו את האמת, כיוון שאופיים היה מרושע ושהם ביצעו מעשי רשע. עם זאת, האמנתי בקרבי שאם לא אהיה מנהיגה גדולה, לא תהיינה הזדמנויות עבורי לבצע מעשי רשע. היתה זו דרכי להגן על עצמי. לאחר מכן חשבתי שמשפחתי הנוכחית איננה, שתמו הזדמנויותיי לעתיד ושאני נרדפת בידי התנין הגדול האדום כאש. אם אהפוך למנהיגה גדולה, ובסופו של דבר אפגע בטבעו של אלוהים ואגורש משום שאין בי את האמת. במצב זה בהחלט לא אוכל להמשיך לחיות. משום שהייתי כבולה ברעיונות ורעלים אלו, חייתי בחשיכה ובייסורים. מתוך כאבי, נאלצתי לקרוא לאלוהים: "או אלוהים, לנוכח אחריות זו, אני יודע שרוממת אותי. אני יודעת שסירוב להזדמנות הוא בגידה באלוהים ואינני מעזה לעשות זאת. אני פוחדת לעורר את חמתו של אלוהים, אך כעת אני כבולה ברעלי השטן ואינני יכולה להשתחרר מהם. אני פוחדת מאוד לשאת באחריות עצומה זו – אני פוחדת שאופיי הוא מסוכן, שאין בי את האמת ושאיענש על ביצוע מעשי רשע חמורים. או אלוהים, אני כואבת ומבולבלת מאוד. אינני יודעת מה היא ישועה או כיצד להישמע לאלוהים. אני מבקשת ממך, אלוהים, לעזור לי ולהושיע אותי." במהלך תפילתי, אלוהים האיר אותי בדבריו: "הידע שלכם אודותיי אינו מסתכם באי-ההבנות הללו, אלא הוא גם כולל את חילול רוחו של אלוהים והשמצת גן העדן. זו הסיבה שאני אומר שהאמונה הזו שלכם רק תגרום לכם לתעות הרחק יותר ממני ולהתנגד לי יותר. במשך שנים רבות של עבודה חזיתם באמיתות רבות, אך אתם יודעים מה שמעו אוזניי? כמה מבינכם מוכנים לקבל את האמת? כולכם מאמינים שאתם מוכנים לשלם את המחיר בעבור האמת, אך כמה אנשים באמת סבלו בעבור האמת? בלבכם יש אך ורק אי-צדק, ולכן אתם מאמינים שכולם, ללא יוצא מן הכלל, הם ערמומיים ורמאים." דברי השיפוט של אלוהים היו כמו רעם נוקב, והפכו את הבלבול והכאב שלי לחשש ולרעד. בעיקר, "אלא הוא גם כולל את חילול רוחו של אלוהים והשמצת גן העדן." וגם: "בלבכם יש אך ורק אי-צדק," דברים אלו היו כחרב שפילחה את לבי, וגרמו לי לחוש את צדקתו, מלכותיותו וחמתו של טבע האל. ראיתי שמצבי הנוכחי באמת מתנגד לאלוהים, מהווה כפירה באלוהים וכי הוא עגום מדי! בשל כך, פנה לבי המרדני לאחור והשטחתי בפני האל בבקשה להישמע לו. בחנתי את מה שנחשף מתוכי. אני לא יודעת כמה פעמים חוויתי את השיפוט והייסורים של אלוהים במשך השנים, אבל לא רק שלא הכרתי את אלוהים, למעשה לא הבנתי אותו והתגוננתי בפניו, וכך החמרתי את המצב. האשמתי את אלוהים בכל דבר לא צודק, כאילו עבודתו של אלוהים היתה טורדנית מדי עבור האדם. כך, אחרי שנים רבות שבהן חוויתי את עבודתו של אלוהים, הקשר שלי עם אלוהים לא נעשה קרוב או סדיר יותר. נהפוך הוא: נעשיתי מנותקת ומרוחקת יותר מאלוהים. תהום גדולה היתה פעורה בין אלוהים לביני, שאותה לא יכולתי לחצות. האם זה מה שקצרתי אחרי כל השנים הללו? באותה העת, לא יכולתי להכיר בכך שאנוכיותי ואופיי המצער דחפו אותי לכדי בגידה במצפוני. שכחתי את המחיר שאלוהים שילם בעבורי; שכחתי כיצד הוא הושיע וטיפח אותי. בו ברגע, התפללתי שוב לאלוהים: "או אלוהים, לא אחיה עוד על-פי רעלו של השטן, לא אפצע עוד את לבך. אני מוכנה לקבל את השיפוט והייסורים של אלוהים ולהתרחק מהשקפתי המוטעית." בעקבות זאת, קראתי את הדרשה שפורסמה ב-15 ביוני לשנת 2013, כפי האמור: "כל מי שאינו אוהב את אלוהים צועד בנתיבו של האנרכיסט, ובסופו של דבר ייחשף ויחוסל. עבודתו של אלוהים באחרית הימים היא להושיע את בני האדם ולהביאם לידי שלמות, וכל אדם מרושע שלא יינצל – ייחשף ויחוסל. לפיכך, כל אדם ינהג לפי סוגו. מדוע כל כך הרבה אנשים נחשפים כשהם עושים דברי רשע במסגרת תפקידם וכוחם? הסיבה לכך אינה משום שתפקידם פוגע בהם, אלא הבעיה היסודית היא עיקר אופיו של האדם. תפקיד בהחלט יכול לחשוף אנשים, אך אם אדם טוב לב נמצא בתפקיד בכיר, הוא לא ייבצע פעולות רשע שונות. אנשים מסוימים שאינם מחזיקים בתפקיד בכיר, גם לא יבצעו פעולות רשע. על פני השטח הם נראים אנשים טובים, אך כשהם משיגים מעמד, הם מבצעים כל מיני פעולות רשע" ("עליכם להיווכח בממשיות האמת של דברי האל, כדי לבוא לידי שלמות בידי האל" מתוך הדרשות והשיתוף כאמור לעיל). באמצעות שיתוף זה, יכולתי לראות כמה מגוחכות היו התפיסות שהתקיימו בלבי. השאלה אם כולם יכולים לצעוד בנתיב חיפוש האמת, איננה מבוססת על השאלה אם יש להם תפקיד. כמו כן, איוש תפקיד מסוים לא בהכרח מקשה על צעידה בנתיב חיפוש האמת. העיקר מצוי בשאלה אם אופיו של האדם אוהב את האמת ואם האדם אוהב את האל. חשבתי שלאחר שנים רבות של "מיתון עצמי", התנהלתי בתפקידי בקלות ראש, הייתי כמו דשא שלא חפץ להפוך לעץ גדול, והאמנתי שאני יכולה לחפש בכנות את האמת ולמלא את חובותיי. חשבתי שלא אהיה כמו בעבר – כשחשתי כאב, חולשה, שליליות וייאוש משראיתי שמשפחת האל קידמה אנשים אחרים במקומי. בשל חוויות אלו, האמנתי שטבעי עבר שינוי במידה מסוימת ושאני כבר צועדת בנתיבו של פטרוס. היום, לאור העובדות והאמת, ראיתי בבירור את אופיי האמיתי: לא באמת הרפיתי מתפקידי, אלא נהייתי יותר מתחכמת וערמומית. לאחר שהתמודדתי עם הנושא פעמים רבות, לא נתתי את לבי לאלוהים ולא ביקשתי באמת את אהבת האל. במקום זאת, שימרתי את עצמי. סיכויי ההתקדמות שלי בעתיד תמיד הכבידו על מחשבותיי. שתלתי בלבי את הרעיון המגוחך לפיו "תפקידים בכירים אינם בטוחים." כיצד הפגנתי כך אהבה לאלוהים וצעדתי בנתיבו של פטרוס?
בנוגע להשקפותיי המוטעות, קראתי את עקרון 131: "עקרון אימות חובותיך ותפקידיך", כמו גם את עקרון 155: "עקרון ההשקעה למען אלוהים" ב"ממשיות האמת שבה עליכם להיווכח כדי לנהוג בנושאים בדרך עיקרון". בין אותם עקרונות היו דברי התפילה של פטרוס: "אתה יודע למה אני מסוגל ומעבר לכך, אתה יודע איזה תפקיד אני יכול למלא. אעשה כרצונך ואקדיש את כל כולי למענך. רק אתה יודע מה אני מסוגל לעשות למענך. אף על פי שהשטן שיטה בי כל כך, והתמרדתי נגדך, אני מאמין שאינך נוטר לי טינה על הפשעים האלה, שאינך נוהג בי על פיהם. אני רוצה להקדיש לך את כל חיי. איני מבקש דבר ואין לי תקוות או תוכניות אחרות. אני רק רוצה לנהוג בהתאם לכוונתך ולקיים את רצונך. אשתה מכוס המרורים שלך, ואני נתון לפקודתך." כמו גם: "חובתו של האדם והשאלה אם הוא מבורך או מקולל אינן קשורות זו בזו. חובה היא הדבר שהאדם אמור להגשים – זוהי חובתו המחייבת שלא צריכה להיות תלויה בפיצוי, בתנאים או בסיבות. רק כך הוא ממלא את חובתו. בן אדם מבורך נהנה מכל טוב משהוא הופך מושלם לאחר שיפוט. אדם מקולל בא על עונשו כשטבעו לא משתנה לאחר ייסורים ושיפוט, כלומר הוא לא הפך למושלם. כיציר נברא, על האדם למלא את חובתו, לעשות את מה שעליו לעשות ולעשות את מה שהוא מסוגל לעשות, בלי קשר לשאלה אם הוא יהיה מבורך או מקולל. זה המצב היסודי מאוד של האדם, כמי שמחפש אחר אלוהים. אסור לכם לעשות את חובתכם רק כדי להתברך ואסור לכם לסרב לנקוט מעשה מחשש להיות מקוללים. אומר לכם דבר אחד: אם האדם מסוגל למלא את חובתו, פירוש הדבר הוא שהוא עושה את מה שעליו לעשות. אם האדם לא מסוגל למלא את חובתו, הדבר מעיד על מרדנות האדם." מדבריו של אלוהים ניתן לראות שפטרוס ביקש לאהוב באמת את אלוהים למשך כל חייו, וכי הוא ציית להסדריו של אלוהים בכל דבר. הוא לא ביצע בחירות משלו או העלה דרישות משלו. לא משנה כיצד אלוהים הסדיר את הדברים, הוא תמיד נשמע לו. לבסוף הוא ביצע את חובתו כברוא, ונתן לאל את חייו ואת אהבתו האדירה לאל. פטרוס צלח באמונתו באלוהים לא משום שלא היה לו תפקיד רם מספיק – הוא הרי היה שליח, וישוע אדוננו מסר לו את התפקיד החשוב של רעיית הכנסיות. עם זאת, במסגרת תפקידו הוא לא פעל כשליח. הוא היה אלמוני שנהג בחריצות ובזהירות במילוי חובותיו כברוא, כדי לאהוב באמת את אלוהים ולהישמע לו. הוא השיג את שביעות רצונו של אלוהים בכך שעשה כמיטב יכולתו בכל הנוגע למילוי חובותיו. זה היה סוד הצלחתו. אחרי שהצבתי את תפילתו של פטרוס כנגד השיפוט והייסורים שבדברי האל, חשתי בושה רבה. דברי האל הכו בלבי ואפשרו לי לראות שלא הייתי כנועה ושהתנגדתי לאלוהים. במסגרת אמונתי באלוהים, תמיד שמרתי על תקוותי ותוכניותי. בכל אותן שנים הייתי עסוקה בהתרוצצות ובחיפוש אחר יעד סופי להזדמנויות עתידיות, תהילה, רווח ותפקיד. כאשר מילאתי רק חלק מחובותיי, ניסיתי לסגור עסקה עם אלוהים, ולגרום לו לאשר שישועתי מובטחת. דרישותיי מאלוהים לעשות זאת בעבורי, חשפו שהיה לי אופי שטני אנוכי, מגונה ומרושע מאוד. לא היתה לי אף מידה של היגיון ומצפון שאמורים להיות לברוא. לא היתה בי טיפת אופי אנושי! דחיתי את המינוי בשל אופיי המרדני. דחיתי את קריאתו של אלוהים כדי לשמור על עצמי; כשבפועל, השתמשתי בטיעון מגוחך וחיפשתי תירוצים. דיברתי בהיגיון לאלוהים. אכן, הייתי שותפתו של השטן ואויבת לאלוהים. באותה העת, קראתי את דבריו של אלוהים: "אם האדם מסוגל למלא את חובתו, פירוש הדבר הוא שהוא עושה את מה שעליו לעשות. אם האדם לא מסוגל למלא את חובתו, הדבר מעיד על מרדנות האדם." מצפוני חש אשמה עצמית עמוקה. חשבתי שכל מה שיש לי ניתן לי בידי האל, ושכל שיכולתי לעשות וכל שאחווה – מוסדר בידי האל. השיפוט והייסורים של אלוהים נחתו עליי שוב ושוב, כדי להשיב לי את תבונתי ואת מצפוני ולגרום לי למלא בכנות את חובותיי כברואה. ללא קשר לאופן שבו אלוהים דרש זאת ממני, היה עליי למסור את עצמי לאל ולגמול לו על אהבתו. אחרת, היה זה בגדר בגידה והיה עליי להיענש! לבסוף, השיפוט והייסורים של דברי האל הפכו את רעיונותיי המוטעים והעירו את מצפוני. היום, השאלה היא אינה אם מישהו ארגן את התפקיד שהוטל עליי, שכן זהו אלוהים שבוחן את הנתיב שבו צעדתי לאורך השנים ואת מה שחיפשתי במהלך שנים אלה. בימים אלה, אין בי את ממשיות האמת ושיעור קומתי הוא נמוך. אלוהים לא הטיל עליי אחריות זו משום שאני כשירה לכך; מטרת האחריות היא לאפשר לי לשפר את חיפוש האמת ולקבל את ההכשרה. היא מאלצת אותי למסור את עצמי באופן מלא לאלוהים ולהיווכח במציאות אהבת האל בכל לבי, נשמתי, כוחי ונפשי. בעבר חייתי עם תפיסות מגוחכות: האמנתי שביצעתי את חובותיי ותפקידיי, וכשמילאתי את חובותיי עם גישות והשקפות אלה, לא קיבלתי זיכוך או לחץ רב. עם זאת, הדבר חשף את טבעי המושחת באמצעות הנינוחות ושביעות הרצון שלי ממצבי הנוכחי. הדבר חשף את אנוכיותי ואת השקפותיי הרעות: חיפשתי למלא את חובותיי מתוך אמונה באלוהים מבלי להשקיע את מרב המאמצים כדי להשביע את רצון האל ולאהוב אותו. או אז, יכולתי להביט אל תוך עצמי: לאחר כל אותן שנים, חשבתי שאני כבר צועדת בנתיב של פטרוס בחיפוש אחר האמת. אילו היום, העובדות חושפות שהענקתי חשיבות רבה יותר להזדמנויותיי העתידיות. לא היתה לי שום אהבה לאלוהים, ולא הייתי מוכנה לשאת בנטל הכבד או להציע את כולי לאלוהים. כיצד דבר זה תאם את מה שפטרוס חיפש?
מתוקף חיפושי, קראתי שני קטעים מתוך "מאה קטעים של דברי האל שאותם חייב לחוות עמו הנבחר של אלוהים ולפעול על-פיהם": "כברוא אל, על האדם לשאוף למלא את חובתו של ברוא אל, ולשאוף לאהוב את אלוהים מבלי לבצע בחירות אחרות, משום שאלוהים ראוי לאהבתו של האדם. על בני האדם ששואפים לאהוב את אלוהים שלא לחפש אף הטבות אישיות או את הדברים שהם משתוקקים אליהם. זה האופן הנכון ביותר לעיסוק בחיפוש. אם מה שאתם מחפשים הוא האמת, אם מה שאתם מנהיגים הוא האמת, ואם מה שאתם משיגים הוא שינוי בטבע שלכם, הדרך שאת פוסעים בה היא הדרך הנכונה. אם מה שאתם מחפשים הוא ברכות הבשר והדם, ואם מה שאתם מנהיגים הוא האמת של התפיסות שלכם, ואם אין שינוי בטבע שלכם, אם אתם כלל וכלל לא נשמעים לאלוהים כבשר ודם, ואם אתם עדיין חיים בעמימות, משמע שמה שאתם מה שאתם מחפשים ללא ספק ייקח אתכם לגיהינום, משום שהדרך שאתם צועדים בה היא דרך הכישלון. הפיכתכם למושלמים או סילוקכם תלויים בעיסוקכם, כלומר ההצלחה או הכישלון תלויים בדרך שבה האדם צועד" ('ההצלחה או הכישלון תלויים בדרך שבה האדם צועד' ב'הדבר מופיע בבשר'). דבריו של אלוהים הם האמת, הדרך, והחיים, ובזמן זה השוויתי שוב את מצבי הנוכחי לשתי הפסקאות מדברי האל. הבנתי שדברי האל כבר חשפו את נתיבו של פטרוס לעבר הצלחה, כמו גם את ביטוי הנתיב להצלחה. נתיב ההצלחה של פטרוס לא העיד על היעדר חתירה לתפקיד או על בחירה קפדנית של חובות. נתיבו לא רק התבסס על כיבוש היבטים שליליים, אלא חשוב מכך – הוא התבסס על חיפוש חיובי אחר אהבת האל ומילוי חובתו כברוא. בנוסף, צעידה בנתיב הנכון תוליד המוני תוצאות חיוביות וממשיות, כגון הכרה טובה יותר של אלוהים, ציות הולך וגובר דרך חיפוש האמת והנהגתה, וכן היעדר דרישות, תקוות וטומאות מצד בני האדם. טבע האדם ישתנה, וחשוב מכול – אנשים ייווכחו באמת באופן טוב יותר ואהבתם לאל תגדל ותתפח, עד שהם ימסרו את עצמם לאל לחלוטין, ללא כל דרישה, ויאהבו את אלוהים למשך כל חייהם. חשבתי שאני צועדת בנתיב הנכון ושנוכחתי כבר בממשיות אמת מסוימת. אך לאור העובדות שנחשפו, שאלתי את עצמי: מתי ביטאתי את השגת האמת ושינוי טבעי? מתי ביטאתי את אהבתי הכנה לאלוהים? אם באמת נוכחתי באמת, ניתן היה להעמיד אותי במבחן. ללא קשר להסדריו של אלוהים, אוכל להישמע לו. אם כבר נוכחתי באמת, אוכל לראות דרך מהות אופיי השטני ולחזות באמת בישועתו של אלוהים. אהיה מוכנה יותר למסור את עצמי לאלוהים ולגמול לו על אהבתו. לנוכח עובדות אלו והשיפוט והייסורים של דברי האל, יכולתי לראות שאני צועדת בנתיב לא נכון. לא צעדתי בנתיב למילוי חובותיי כברואה, ולא ביקשתי לאהוב את אלוהים. במקום זאת, צעדתי בנתיב למימוש תחומי העניין שלי ותקוותיי האישיות. היה זה נתיב המרמה את אלוהים, שכן נאלצתי ללכת בדרכו ולשלם מחיר נמוך לשם כך, כדי לשמר את עצמי ולהבטיח שאזכה ליעד סופי. תמיד רדפתי אחר תענוגות הבשר. במטרה לספק לעצמי נחמות זמניות, סירבתי לקבל את השיפוט והייסורים של אלוהים, או להשיג את האמת. לא חפצתי לאהוב את אלוהים, למסור הכול לאלוהים, או להשקיע הכול למען אלוהים דרך שיפוטו וייסוריו, ניסיונותיו וזיכוכו. בעומקי לבי, השקפתי היתה: "בקשי רק למלא את החובות בשלווה, אל תפגעי בטבעו של אלוהים. בסופו של דבר, אשיג יעד טוב וזה מספיק." דברי האל הראו שוב ושוב שהסיבה הבסיסית לכישלונו של פאולוס טמונה בהתמודדותו עם אלוהים – הוא פעל לשם תגמול וכתר עתידיים, ולא היתה בו טיפת ציות ואהבה לאדון הבריאה. בסופו של דבר, התוצאה היתה שהוא נכשל וקיבל עונשו מידי אלוהים. דבריו של אלוהים מזהירים אותנו בבירור: "...בני האדם שעובדים למען יעדם יקבלו את תבוסתם הסופית, משום שכשלים באמונתם של בני האדם באלוהים נובעים מהונאה" ('על יעד' ב'הדבר מופיע בבשר'). סוג זה של חקירה לא נעשה בכנות. זוהי מראית עין כוזבת ומטעה. בכך שצעדתי בנתיב משלי, הייתי באמת קשת עורף ונמנעתי מהשיפוט של דברי האל. בזמן שנשלטתי בידי אופיי, תמיד צעדתי בנתיב שבו צעדו אנשים שנכשלו. כשהגיעה לפתחי עבודת הישועה של אלוהים, לא יכולתי להבחין בין טוב לרע, ונשכתי את היד שהאכילה אותי. כל מה שנתתי לאלוהים היה תפיסות מוטעות, התנגדות ובגידה. באותה העת, יכולתי לראות בבירור כמה אנוכי, רע ומרושע היה אופיי. האמנתי באלוהים במשך כל אותן שנים ונהניתי מאלוהים, אך עדיין זממתי נגד אלוהים, וציפיתי כל הזמן לעשות עסקים עם אלוהים. לא היתה בלבי טיפת אהבה לאלוהים. זאת בדיוק הסיבה שצעדתי בנתיב לא נכון. זהו בדיוק מה שאלוהים דיבר עליו: "משום שהאדם לא טוב בהתמסרות מלאה לאלוהים, משום שהאדם לא מוכן למלא את חובתו לבורא, משום שהאדם רואה את האמת אך נמנע ממנה וצועד בדרך משלו, משום שהאדם תמיד מחפש בכך שהוא צועד בעקבות מי שנכשל, ומשום שהאדם תמיד מתריס נגד שמיים, האדם תמיד נכשל, תמיד הולך שולל אחרי התכסיסים של השטן ונופל ברשת שלו עצמו" ('ההצלחה או הכישלון תלויים בדרך שבה האדם צועד' ב'הדבר מופיע בבשר').
לאחר מכן, קראתי את הדרשה מהאמור לעיל, לפיה: "ישנם אנשים שבאופן בלתי נמנע אוחזים בחששות אלו: 'אני ממלא את חובתי, אך אני פוחד לצעוד בנתיב האנרכיסט; אני חושש לעשות משהו שגוי ולהתנגד לאלוהים.' האם ישנם אנשים רבים שחיים עם חששות כאלו? בעיקר אלו המשמשים כעובדים וכמנהיגים, נוהגים לראות אדם מסוג זה – אדם שחיפש את האמת, זכה למתנות והיה בעל ראש בריא – שנופל. אדם כזה היה די טוב בהטפה, והם לא ציפו שלבסוף גם הוא ייפול. הם אומרים: "אם אני אעשה דברים אלו, האם אסיים כמוהו ואפול גם?" אם אתה אדם שאוהב את אלוהים, האם עדיין תפחד מדברים אלו? אם אתה אוהב באמת את אלוהים, האם עדיין תישלט בידי חששות? אנשים שאוהבים את אלוהים תמיד מתחשבים ברצונו של אלוהים והם לא יעשו את הדבר הלא נכון. ... אם אתה באמת יכול להבחין בין הצעידה בדרכו של האנרכיסט, לבין ההליכה בדרך חיפוש האמת וההבאה לידי שלמות, מדוע אתה חושש לצעוד בנתיב האנרכיסט? האין הפחד שלך מהצעידה באותו הנתיב מוכיח שאתה עדיין רוצה לצעוד בו, ושאתה לא מוכן לנטוש את נתיב הטעויות? האין זו הבעיה?" ("כיצד לחפש את אהבתו של אלוהים ולהעיד על אלוהים" בשיתוף והטפה על היווכחות בחיים, 9). דרך חשיפת השיתוף לעיל, יכולתי לראות בבירור רב יותר שאנשים שאינם אוהבים את אלוהים – צועדים בנתיבו של האנרכיסט, וכן שאנשים שאינם אוהבים את אלוהים הם המקור לכישלון. בנוסף, ראיתי בבירור רב יותר את הסיבות והתירוצים שהטמין בתוכי השטן, ולראות מבעד לתחבולות השטן. העובדה שסירבתי לקבל אחריות גדולה יותר ושפחדתי לצעוד בנתיב הכישלון, חשפה שאופיי היה אנוכי, מגונה ומרושע. הדבר חשף שאני אוהבת את עצמי ואת השטן יותר מדי ושאינני מתעבת את נתיב האנרכיסט, שדרכו ביקשתי תפקיד ותהילה, הזדמנויות עתידיות ויעד סופי. לא הוקרתי את האמת ולא היתה לי אף אהבה לאלוהים. יכולתי גם להבין באמת את האמור לעיל בנוגע לאנשים המאמינים באלוהים במשך שנים רבות ועדיין לא אוהבים את אלוהים ושאין להם אופי אנושי. ניתן לומר שכולם היו בעלי אופי מרושע מסוים; כולם היו אנשים אנוכיים, רעים ומרושעים. לכן היה לי ידע אמיתי לגבי עיקר אופיי. באותה העת, הדבר גם גרם לי לשנות בכנות את השקפותיי המוטעות, להשתחרר מהן, ולעלות על המסלול ונתיב הנוהג הנכונים, כדי שלא אחיה עוד באופן אנוכי ומגונה. הכול מוסדר בידי אלוהים, וכל שעליי לעשות הוא לחפש בכנות את האמת ולאהוב את אלוהים תוך מילוי חובותיי.
השבח לאל על שיפוטו וייסוריו, ששינו את מטרת חיפושי וחילצו אותי מנתיב הטעות. הם גם אפשרו לי להכיר באמת במהות האופי השטני שבקרבי, ולזהות את המקור לכישלוני. האמנתי באלוהים במשך כל אותן שנים, ומעולם לא אהבתי את אלוהים. חשתי בושה ואשמה. באמת אכזבתי את אלוהים ופגעתי בו יותר מדי. לבי כמה לפתח אהבת אמת לאלוהים. פטרוס הובא לידי שלמות משום שהוא אהב באמת את אלוהים, ומשום שהיו לו הרצון ויכולת ההתמדה לחפש את האמת. למרות שאני רחוקה מכך, לא אחיה עוד באופן כה מושחת מוסרית ודוחה רק כדי לשמר את עצמי. אני מוכנה להפוך את אהבת האל למטרת חיפושי, ולא אחסוך במאמצים ואשלם את מלוא המחיר במילוי חובותיי. אשא בכנות בנטל תחומי אחריותי, אנהג בהתאם לאמת תוך מילוי חובותיי, ואיווכח במציאות האהבה כלפי האל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה