אדם שזוכה בישועה הוא אדם שמוכן להנהיג את האמת
ההכרח לקיים חיי כנסייה הולמים הוזכר בדרשות בשלב מוקדם מאוד. אם כן, מדוע עדיין לא השתפרו חיי הכנסייה, ומדוע הם בדיוק כמו שהם היו? מדוע עדיין אין אורח חיים חדש ושונה לחלוטין? האם ייתכן שראוי שאדם בשנות התשעים לחייו יחיה כקיסר של תקופה שחלפה מזמן?
אף על פי שהמזון והמשקאות של היום הם מטעמים שבקושי נטעמו בעידני העבר, לא חלו תהפוכות משמעותיות במצב הכנסייה. הדבר משול למזיגת יין ישן לבקבוק חדש. אם כן, מה הטעם בכך שאלוהים יגיד דברים כל כך רבים? הכנסיות ברוב המקומות לא השתנו כלל. ראיתי זאת במו עיניי, וזה ברור בלבי. אפילו שאני לא מנוסה בחיי הכנסייה בעצמי, אני מכיר כמו את כף ידי את מצבן של אספות בכנסייה. הן לא התקדמו כמעט. זה באמת כמו שאמרתי – הדבר משול למזיגת יין ישן לבקבוק חדש. דבר לא השתנה כהוא זה! כשמישהו רועה אותם, הם נשרפים כמו אש, אך כשאף אחד לא תומך בהם, הם כמו גוש קרח. מעטים בני האדם שיכולים לדבר על דברים מעשיים, ונדיר שמישהו יכול לקחת פיקוד. על אף שהדרשות נשגבות, נדיר שמישהו זוכה להיווכח כלל. מעטים בני האדם שמוקירים את דבר האל. עיניהם מתמלאות בדמעות כשהם מאמצים את דבר האל לחיקם, והם מתרוננים כשהם מניחים אותו בצד. הם הופכים לעגמומיים וקודרים כשהם נפרדים ממנו. למען האמת, אתם פשוט לא מוקירים את דבר האל, ומעולם לא התייחסתם למוצא פיו כיום כאל אוצר. אתם סתם מתמלאים בחרדה כשאתם קוראים את דברו, ואתם מרגישים מאומצים מאוד כשאתם משננים אותו. בנוסף, כשמגיע הרגע להנהיג את דברו, הדבר משול לעבודה סיזיפית – אין לכם מוטיבציה. אתם תמיד מתמלאים באנרגיה כשאתם קוראים את דבר האל, אך אתם הופכים לשכחנים כשאתם מנהיגים אותו. למעשה, לא צריך לומר את המילים האלה באופן כה קפדני, ולא צריך לחזור עליהן בסבלנות כזו. בני האדם רק מקשיבים אך הם לא מנהיגים אותם, ולכן הם הפכו למכשול בדרכה של עבודתו של אלוהים. אני לא יכול להעלות את הנושא הזה, ואני לא יכול לדבר על כך. אין לי ברירה אלא לעשות זאת. אני הרי לא נהנה לחשוף את החולשות של הזולת. אתם חושבים שהנוהג שלכם פחות או יותר הולם, ואתם חושבים שכאשר הגילויים מגיעים לשיאם, גם אתם מגיעים לשיא הזה? האם הדבר עד כדי כך פשוט? אתם לעולם לא בוחנים את היסודות שהחוויות שלהם מסתמכות עליהם בשורשו של עניין. נכון לרגע זה, בשום אופן אי אפשר לקרוא לאספות שלכם חיי כנסייה הולמים, ואלה גם לא חיים רוחניים הולמים כלל. מדובר באספות של אוסף בני אדם שנהנים לפטפט ולשיר. למען הדיוק, אין בהן הרבה מציאות. אומר זאת באופן מעט יותר ברור: אם אתם לא מנהיגים דברים, איפה המציאות? האין זו התרברבות לומר שיש לכם מציאות? בני האדם שתמיד עושים עבודה הם יהירים ושחצנים, ואילו בני האדם שתמיד נשמעים לאחרים שומרים על השקט ולא בולטים בשטח, ואין להם שום הזדמנות לפעול. בני האדם שעושים את העבודה אך ורק מדברים, ונושאים ללא-הרף את הנאומים היומרניים שלהם, והחסידים רק מאזינים. אין כל שינוי נראה לעין. אלה רק דרכי העבר! כיום, יכולתכם להיות צייתנים ולא להעז להפריע או להתנהג בזדון נובעת מבואם של הצווים המנהליים של אלוהים. זה לא שינוי שעברתם דרך חוויות. העובדה שיש דברים רבים שלא תהיו מוכנים לעשות היום שכן הייתם מוכנים לעשות אתמול, נובעת מכך שעבודתו של אלוהים ניכרת עד כדי כך שהיא כבשה בני אדם. אני אשאל מישהו: כמה מההישגים שלך היום הם תוצאה של זעת אפך ועבודתך הקשה? כמה מכך נאמר לך ישירות מפיו של אלוהים? מה תהיה התשובה שלכם? האם תהיו מוכי הלם ולא יהיו מילים בפיכם? האם תחרצו לשון? מדוע בני אדם אחרים מסוגלים לדבר על רבות מהחוויות שלהם כדי לספק לכם מהות, ואילו אתם סתם נהנים מהארוחות שאחרים בישלו? האם אתם לא חשים בושה? האם אתם לא נבוכים?
ייתכן שתבצעו חקירה במטרה לקבל תשובות, ותבחנו את בני האדם בדרגים הגבוהים, שמצבם קצת יותר טוב: כמה אמת אתם מבינים? כמה דברים אתם מנהיגים בסופו של דבר? את מי אתם אוהבים יותר, את אלוהים או את עצמכם? האם אתם נותנים יותר או מקבלים יותר? בכמה הזדמנויות זנחתם את הזהות הישנה שלכם וריציתם את רצונו של אלוהים לאחר שהתברר שהכוונה שלכם הייתה שגויה? די בשאלות המעטות האלה כדי לבלבל בני אדם רבים. עבור רוב בני האדם, אפילו אם הם מבינים שהכוונה שלהם שגויה, הם בכל זאת עושים דברים רעים ביודעין, והם אפילו לא מתקרבים לזניחת בשרם ודמם. רוב בני האדם מניחים לחטא להשתולל בתוכם ומניחים לחטאים לכוון כל מעשה שלהם. הם לא מסוגלים לכבוש את החטאים שלהם, והם ממשיכים לחיות חיי חטא. משהגענו לשלב הנוכחי, מי לא יודע כמה מעשים רעים הוא עשה? אם אתם אומרים שאתם לא יודעים, אני אומר שאתם משקרים. למען הכנות, מדובר בחוסר נכונות לזנוח את הזהות הישנה שלכם. מה הטעם לומר "מילים מהלב" חסרות תועלת של חרטה? האם זה יעזור לכם לצמוח בחייכם? הכרה עצמית היא עבודה במשרה מלאה. אני הופך בני אדם למושלמים דרך הציות שלהם והנהגתם את דברי האל. אם אתם רק לובשים את דבר האל כמו שאתם לובשים את בגדיכם, רק כדי להיראות מרשימים ואופנתיים, אתם מוליכים את עצמכם שולל, ואתם מוליכים שולל את הזולת, הלא כן? אם כל מה שיהיה לכם הוא דיבור, ואם אף פעם לא תנהיגו אותו, מה תשיגו?
בני אדם רבים יכולים לדבר קצת על נוהג, והם יכולים לדבר על הרשמים האישיים שלהם, אך רוב הדברים האלה הם הנאורות שמקנים דבריהם של בני אדם אחרים. הדברים האלה לא כוללים דבר מהנהגים האישיים שלהם עצמם, והם לא כוללים את מה שהם הבינו מהחוויות שלהם. ניתחתי את העניין הזה קודם לכן. אל תחשבו שאני לא יודע דבר. אתם בסך הכל נמרים של נייר, אך אתם מדברים על כיבוש השטן, על נשיאת עדויות מנצחות, ועל הבאה לידי ביטוי של צלמו של אלוהים. אלה שטויות מוחלטות! האם אתם חושבים שכל המילים שאלוהים אמר היום נועדו להערכתכם? הפה שלכם מדבר על זניחת הזהות הישנה שלכם והנהגת האמת, אך ידיכם מבצעות מעשים אחרים, ולבכם חורש מזימות אחרות – איזה מין בני אדם אתם? מדוע לבכם וידיכם לא שווים? כל כך הרבה הטפה הפכה למילים ריקות מתוכן. האין זה שובר לב? אם אתם לא מסוגלים להנהיג את דבר האל, זה מוכיח שטרם עליתם על הדרך שבה עובדת רוח הקודש, שטרם אימצתם בתוככם את עבודתה של רוח הקודש, ושטרם קיבלתם את הכוונתה. אם אתם אומרים שאתם רק מסוגלים להבין את דבר האל, אך שאתם לא מסוגלים להנהיג אותו, פירוש הדבר הוא שאתם בני אדם שלא אוהבים את האמת. אלוהים לא בא להושיע בני אדם כאלה. ישוע סבל כאב עצום כשהוא נצלב על מנת להושיע את החוטאים, להושיע את העניים, להושיע את בני האדם הצנועים האלה. הצליבה שלו הביאה את קורבן החטאת. אם אתם לא יכולים להנהיג את דבר האל, עליכם לעזוב בהקדם האפשרי. אל תתבטלו בבית האל כאוכלי חינם. בני אדם רבים מתקשים אפילו להימנע מעשיית דברים שמתנגדים לאלוהים באופן מובהק. הם מבקשים למות, הלא כן? איך הם מעזים לדבר על כניסה למלכותו של אלוהים? האם תהיה להם החוצפה לראות את פניו? אתם אוכלים את המזון שהוא מספק לכם, עושים דברים מושחתים שמתנגדים לאלוהים, אתם זדוניים, חתרניים ורוחשים מזימות, אפילו כשאלוהים מאפשר לכם ליהנות מהברכות שהוא העניק לכם – האם אתם לא מרגישים אותן שורפות את ידיכם כשאתם מקבלים אותן? האם אתם לא מרגישים את פניכם מסמיקים? לאחר שעשיתם דבר שעומד בניגוד לאלוהים, ולאחר שביצעתם מזימות כדי "להתפרע", האם אתם לא מרגישים מפוחדים? אם אתם לא מרגישים דבר, איך אתם יכולים לדבר על איזשהו עתיד? כבר אין עתיד מזה זמן רב, ולכן אילו ציפיות גדולות עוד יכולות להיות לכם? אם אתם אומרים משהו גס רוח אך לא מרגישים שום אשמה, ואם אין ללבכם כל מודעות, פירוש הדבר הוא שאלוהים כבר נטש אתכם, הלא כן? דיבור והתנהגות מפונקים ומשולחי רסן הפכו לאופי שלכם. איך ייתכן שאלוהים אי-פעם יהפוך אתכם למושלמים במצב הזה? האם תהיו מסוגלים לנדוד בכל רחבי העולם? את מי תוכלו לשכנע? בני האדם שמכירים את האופי האמיתי שלכם ישמרו מכם מרחק. האין זה עונשו של אלוהים? בסך הכל, אם יש רק דיבור אך אין נוהג, אין כל צמיחה. על אף שייתכן שרוח הקודש עובדת בכם בעודכם מדברים, אם לא תנהיגו דברים, רוח הקודש תפסיק לעבוד. אם תמשיכו כך, איך אפשר יהיה לדבר על העתיד או על הענקת כל כולכם לעבודתו של אלוהים? אתם מדברים רק על הקדשת כל הווייתכם, אך אתם לא נותנים ללבכם את הלב שלכם שבאמת אוהב אותו. כל מה שאלוהים קיבל הוא הלב של המילים שלכם, ולא הלב של הנהוג שלכם. האם ייתכן שזה שיעור קומתכם האמיתי? אם תמשיכו כך, מתי אלוהים יהפוך אתכם למושלמים? האם אינכם מרגישים חרדה בנוגע לעתיד החשוך והעגמומי שלכם? האם אינכם מרגישים שאלוהים התייאש מכם? האם אינכם יודעים שאלוהים רוצה להפוך למושלמים בני אדם רבים יותר וחדשים יותר? האם ייתכן שדברים ישנים יעמדו בזכות עצמם? אתם לא מקדישים תשומת לב לדברי האל היום: האם אתם מחכים למחר?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה