שני אחים ואחיות רגילים, בייג'ינג
15 באוגוסט 2012
ה - 21 ביולי 2012 היה עבורי יום בלתי נשכח, וגם היום החשוב ביותר בחיי.
באותו יום ירד גשם כבד במחוז פנגשאן בבייג'ינג – הגשם הכבד ביותר זה שישים ואחת שנים. קצת אחרי ארבע אחר הצוהריים, יצאתי לרחוב כדי להעיף מבט וראיתי שהמים היו בכל מקום. המכונית המשפחתית שלנו כבר צפה, והסיבה היחידה לכך שהזרם לא סחף אותה היתה משום שמשהו שהיה בחלק הקדמי עצר את תנועתה. המראה מילא אותי חרדה ולכן התקשרתי מהר אל בעלי, שגם הוא מאמין, אבל לא הצלחתי להשיגו למרות ניסיונותיי הרבים. ואז, במקום לחפש את רצון האל, מיהרתי הביתה כדי לקרוא לו.
לאחר מכן, בעלי ואני יצאנו לחפש את המכונית כשמטריותינו בידינו. כשהגענו סמוך לרכב, הוא עמד להיכנס אליו כדי להרחיקו כאשר הרכב התחיל לנוע בעצמו, עוד לפני שהיה לו זמן לגעת בו. הוא מיהר אחר הרכב למרחק של כמה צעדים, אבל הזרם סחף את המכונית והוא נמשך אתו. הדחיפות שחשתי גרמה לי לרצות לרוץ ולתפוס אותו, אבל בטרם הספקתי לזוז, נשאבתי גם אני אל תוך הזרם. תוך הרף עין נדחפנו לאורך הזרם הרועש למרחק של יותר משישים מטרים. ממש אז, הופיעה פתאום מונית מסוג מיני-וואן שצפה לרוחב לפנינו. בעלי רצה להתרומם תוך כדי היצמדות למונית, אך בטרם הצליח, עלתה המונית וירדה בגלים ואנחנו גם כן נסחפנו מספר מטרים. במקום שבו הזרם פנה, הצליח לבסוף בעלי להתרומם ולהתיישר. הוא אמר, "מהר! היכנסי אל תוך הביתן המורם ההוא!" יד ביד, טיפסנו בקושי שנינו אל תוך הביתן הקטן. בדיוק אז, עלו מי המבול לגובה רב יותר. נאחזנו בחוזקה בעמודים מלאי בהלה שמא ניסחף שוב. רק אז, במשבר זה של חיים ומוות, זכרתי להסתמך על אלוהים. בלבי, התפללתי אליו ללא הפסקה והפצרתי, "אלוהים! הדבר בידיך אם אחיה או אמות היום; גם מותי יהיה בידי צדקך!" המשכתי להתפלל לאלוהים שוב ושוב ומבלי להעז להרפות ממנו ולו לרגע. לפתע התחולל נס: מקלות רבים חסמו את הזרם ששטף בכיווננו, והפסקנו לחוש כאב כלשהו כשהזרם המשיך לחבוט בגופנו. בעוד המים ממשיכים לעלות, שנינו התמדנו בתפילותינו ושרנו מזמורים בשבח האל. מאוחר יותר, ככל שהזרם הלך והתחזק, כבר איבדתי לחלוטין את כוחותיי, ונראה היה שלא אוכל להמשיך ולאחוז בעמוד למשך זמן רב. בדחיפות, צעקתי אל בעלי, "אני לא יכולה להמשיך להחזיק מעמד. אני אבודה!" פתאום, השיטפון נשא אותי. בעלי מיהר לאחוז בי, ובאותו הרגע חיים ומוות עמדו על בלימה. בדיוק אז, מכונית צפה לפנינו ובמקרה נתקעה בין העמודים. הזרם שצף סביב שני צדי המכונית, ואילו אנחנו נותרנו בריאים ושלמים! אלוהים הוא כה נפלא! אלוהים הוא כול יכול! לולא הציל אותי אלוהים באותו יום, הזרם היה סוחף אותי, ומי יודע היכן הייתי מוצאת את מותי. היה זה האל הכול יכול שהעניק לי הזדמנות שנייה בחיים. כפי שאמר אלוהים הכול יכול, "אלוהים משתמש בחייו כדי לקיים את כל הדברים, בין שהם חיים ובין שאינם חיים, ולהביא את כולם לסדר טוב מכוח עוצמתו וסמכותו. זוהי אמת שאיש לא מבין או תופס בקלות, והאמיתות הבלתי נתפסות האלה הן התגלמותו של כל החיים של אלוהים והעדות לקיומו" ('אלוהים הוא מקור חיי האדם' ב'הדבר מופיע בבשר').
וכך קרה ששהינו בגשם במשך חמש שעות מלאות. למעשה, באותה שעה, כמה מצילים כבר ראו אותנו, אבל משראו את עוצמת הזרם, חששו פן ייסחפו, ולכן פשוט התבוננו ממרחק מבלי להגיע אלינו כדי להציל אותנו. כנראה שלנוכח אסון, אנשים הם אנוכיים וחסרי ישע; הם בהחלט לא מסוגלים להציל איש את רעהו. רק אלוהים הכול יכול הוא מקור החיים שלנו; ומעבר לכך, הוא היחיד שיכול להציל אותנו בזמן. לעזוב את אלוהים הכול יכול פירושו למות. כעת טעמתי את אהבת האל ואני רוצה להישבע בפניו: מהיום והלאה, אני רוצה ללכת בנחישות בדרך האל הכול יכול; אני רוצה להשתמש בניסיונותיי האישיים כדי להפיץ את דברו וכך להביא אנשים נוספים לפני אלוהים, כדי שאוכל לשלם את חוב החסד שאני חבה לו עבור ישועתו!
עוד
כנסיית האל הכול יכול - ישועת הממלכה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה