אלוהים הוא מקור חיי האדם

מהרגע שבו אתם מגיעים בבכי לעולם הזה, אתם מתחילים למלא את חובתכם. אתם נכנסים לתפקידכם בתוכנית של אלוהים ובייעודו של אלוהים. אתם מתחילים את מסע החיים. בלי קשר לרקע שלכם ולמסע הצפוי לכם, איש לא יכול לברוח מהתזמור וההסדר שהותוו לו משמיים, ואיש לא שולט על גורלו, מפני שאלוהים המושל בכל הוא היחיד המסוגל לבצע עבודה כזו. מאז תחילת קיומו של האדם, אלוהים עובד בהתמדה, מנהל את התבל הזו ומכוון את השינויים והתנועות של כל הדברים. כמו כל שאר הדברים, האדם ניזון בשקט ובלא יודעין מהמתיקות, ומהגשם, ומהטל, הבאים מאלוהים. כמו כל שאר הדברים, האדם חי בלא יודעין תחת תזמור יד אלוהים. לבו ורוחו של האדם מוחזקים ביד אלוהים, וכל חייו גלויים לעיני האל. בין אם אתם מאמינים בכך ובין אם לא, כל הדברים, החיים והמתים, ישתנו, יתחלפו, יתחדשו וייעלמו על פי מחשבותיו של אלוהים. כך אלוהים מושל בכל.

כשהלילה מתגנב ויורד, האדם עודנו לא מודע לכך, מפני שלב אדם לא יכול לתפוס כיצד החשכה מגיעה ומאין היא באה. כשהלילה עוזב בחשאי, האדם מברך את אור היום, אך לב האדם מבין אפילו פחות מאין בא האור וכיצד הוא גירש את חשכת הלילה. חילופי היום והלילה האלה, החוזרים והנשנים, מעבירים את האדם מפרק זמן אחד למשנהו, ומניעים אותו לאורך הזמנים, תוך שהם גם מוודאים שעבודתו ותוכניתו של אלוהים מתבצעות בכל פרק זמן ובכל זמן. האדם צעד לאורך העידנים עם אלוהים, אך האדם לא יודע שאלוהים מושל בגורל כל הדברים ובגורל היצורים החיים, וכיצד הוא מתזמר ומכוון את כל הדברים. עובדה זאת חמקה מידיעתו של האדם משחר הימים ועד היום. בכל אשר לסיבה לכך – אין זה מפני שדרכי האל חמקמקות מדי, או מפני שתוכנית האל עדיין לא הוגשמה, אלא מפני שלבו ורוחו של האדם יותר מדי רחוקים מאלוהים. לפיכך, גם כשהאדם הולך בעקבות אלוהים, בלא יודעין הוא עדיין משרת את השטן. איש לא מחפש את עקבות האל או את הופעתו באופן פעיל, ואיש לא רוצה להתקיים תחת חסותו ותמיכתו של אלוהים. במקום זאת, בני האדם מוכנים לסמוך על ריקבונו של השטן המרושע כדי להסתגל לעולם הזה ולכללי חייה המרושעים של האנושות. בשלב הזה, לבו ורוחו של האדם מוקרבים לשטן, והשטן ניזון מהם. יתר על כן, הלב והרוח האנושיים הופכים למקום משכן של השטן ולמגרש משחקים המתאים לו. כך מאבד האדם בלא יודעין את הבנת העקרונות של ההוויה האנושית, ושל שוויו ומטרתו של הקיום האנושי. חוקי האל והברית שבין אלוהים והאדם מתפוגגים בהדרגה בלב האדם, ושהאדם כבר לא מחפש את אלוהים ולא מקשיב לו. עם הזמן, האדם כבר לא מבין מדוע אלוהים ברא את האדם, והוא לא מבין את דברי האל, ולא תופס את כל הדברים שנובעים מאלוהים. האדם מתחיל להתנגד לחוקי האל ולצוויו, ולבו ורוחו של האדם מתעמעמים... אלוהים מאבד את האדם של בריאתו המקורית, והאדם מאבד את שורש ראשיתו. זהו הצער של האנושות הזו. לאמיתו של דבר, מהראשית ועד עכשיו, אלוהים המחיז טרגדיה עבור האנושות, שבה האדם הוא גם הדמות הראשית וגם הקורבן, ואיש לא יודע מי במאי הטרגדיה הזאת.

בעולם רחב הידיים, התרחשו אינספור שינויים, פעם אחר פעם. איש לא מסוגל להוביל ולכוון את האנושות מלבד אלוהים המושל בכל הדברים בתבל. אין איש בעל הכוח האדיר לעמול למען האנושות הזו או להתכונן עבורה, ועל אחת כמה וכמה אין אדם שמסוגל להוביל את האנושות אל יעד האור והשחרור מהעוולות הארציות. אלוהים מקונן על עתיד האנושות, ומתאבל על נפילת האנושות. הוא חש צער על הצעדה האיטית של האנושות כלפי מטה ואל נתיב האין-חזור. האנושות שברה את לבו של אלוהים והתנערה ממנו, ובמקום זאת חיפשה את השטן. איש מעולם לא נתן דעתו לכיוון שבו תתקדם אנושות כזו. זו בדיוק הסיבה שאיש לא חש בכעסו של אלוהים. איש לא מחפש דרך לספק את אלוהים או מנסה להתקרב אל אלוהים. יתר על כן, איש לא מנסה להבין את צערו וכאבו של אלוהים. אפילו לאחר ששמע את קולו של אלוהים, האדם ממשיך בדרכו המתרחקת מאלוהים, מתחמק מחסדו ושמירתו של אלוהים ודוחה את האמת של אלוהים. והוא מעדיף למכור את עצמו לשטן, אויבו של אלוהים. ומי בכלל מקדיש מחשבה כלשהי לאופן שבו אלוהים יתנהג לאדם שלא חוזר בתשובה, שנטש אותו? איש לא יודע שהסיבה לכל התזכורות והתוכחות החוזרות ונשנות של אלוהים היא שיש בידיו של אלוהים אסון חסר תקדים שהוא הכין, אסון כזה שגופו ונשמתו של האדם לא יוכלו לשאת. האסון הזה הוא לא רק עונש לבשר והדם, אלא גם לנשמה. עליכם לדעת זאת: כשתוכנית האל מושלכת הצדה, וכשכל תזכורותיו ותוכחותיו לא זוכות להתייחסות, מה תהיה עוצמת כעסו? זה לא יהיה דומה לשום דבר שאף ברייה חוותה או שמעה אי פעם. על כן אני אומר שהאסון הזה הוא חסר תקדים ולעולם לא יחזור שנית. הסיבה לכך היא שתוכנית האל כוללת רק בריאה אחת וישועה אחת. זוהי הפעם הראשונה וגם האחרונה. לפיכך, איש לא מבין את כוונתו הטובה של אלוהים ואת ציפייתו הנלהבת של אלוהים לישועת האנושות.

אלוהים ברא את העולם הזה והביא לתוכו את האדם, יצור חי שאלוהים העניק לו חיים. לאחר מכן, האדם זכה להורים וקרובי משפחה, וכבר לא היה לבד. מהרגע שבו האדם ראה לראשונה את עולם החומרי הזה, גורלו היה להתקיים בהתאם לייעודו של אלוהים. נשמת החיים מאלוהים היא שתומכת בכל יצור חי בצמיחתו והגעתו לבגרות. במהלך התהליך הזה, איש לא מאמין שאדם חי וגדל בהשגחת האל. במקום זאת, הם סבורים שאדם גדל וצומח בחיק אהבתם והשגחתם של הוריו, ושצמיחתו מצייתת לחוקי החיים. זאת משום שהאדם לא יודע מי העניק את החיים ומאין הם באו, וקל וחומר שהוא לא יודע איך מתחוללים נסי החיים. האדם יודע רק שהמזון הוא הבסיס להמשך החיים, שההתמדה היא מקור קיום החיים, ושהאמונה שבדעתו היא הנכס להישרדותו. האדם לא מרגיש את חסד האל ואת תמיכתו. לכן, האדם מבזבז את החיים שהעניק לו אלוהים... אף אדם לא נוקט יוזמה ועובד את אלוהים שמשגיח עליו יומם וליל. אלוהים ממשיך לעבוד על האדם על פי תוכניתו. אין לו כל ציפיות מהאדם, והוא עושה זאת מתוך תקווה שיום אחד, האדם יתעורר מחלומו ויבין לפתע את הערך והתכלית של החיים, יבין את המחיר שאלוהים שילם כדי לתת הכל לאדם ויידע כמה אלוהים משתוקק שהאדם ישוב אליו. איש מעולם לא חשב על הסודות למקור חיי האם ולהמשכיות שלהם. ובכל זאת, רק אלוהים מבין כל זאת ובשקט סובל את הכאב שהאדם גורם ואת המהלומות ממנו – האדם, שקיבל הכל מאלוהים ואינו מודה על כך. האדם מתייחס לכל מה שהחיים מעניקים לו כמובן מאליו וכ"דבר מן השורה." האדם בוגד באלוהים, שוכח אותו וסוחט אותו. האם תוכנית האל באמת כל כך חשובה? האם האדם, היצור החי שנברא ביד אלוהים, באמת בעל חשיבות כזו גדולה? תוכנית האל חשובה מאין כמוה; אך היצור החי שנברא ביד אלוהים קיים עבור תוכנית האל. לפיכך, אלוהים לא יכול להשמיד את תוכניתו מתוך שנאת האנושות. אלוהים סובל את כל העינויים האלה למען התוכנית הזאת, ובשביל נשמת החיים שאלוהים נפח באדם – לא עבור בשרו ודמו של האדם, אלא עבור חייו של האדם. הוא רוצה לקחת בחזרה לא את בשרו ודמו של האדם, אלא את החיים שהוא נפח בו. זוהי תוכניתו.

כל יצור שמגיע לעולם הזה חייב לחוות את חיים ומוות, ורבים חוו מחזור של מוות ותחייה. מי שחי כיום ימות בקרוב והמתים ישובו בקרוב. כל זה הוא חלק ממסלול החיים שאלוהים הסדיר למען כל יצור חי. עם זאת, המסלול הזה והמחזור הזה הם האמת שאלוהים רוצה שהאדם יראה – שהחיים שאלוהים העניק לאדם הם אינסופיים ולא מוגבלים על ידי בשר דם, זמן או חלל. אלה הם מסתרי החיים שאלוהים העניק לאדם וזו וההוכחה שהוא מקור החיים. על אף שרבים לא מאמינים שאלוהים הוא מקור החיים, האדם נהנה באופן בלתי נמנע מכל מה שבא מאלוהים, בין שהוא מאמין בו ובין שהוא מכחיש את קיומו. אם יום אחד אלוהים יתחרט ופתאום יחליט לקחת בחזרה את כל מה שקיים בעולם ולגבות בחזרה את החיים שהוא העניק, הרי שלא יהיה קיים עוד דבר. אלוהים משתמש בחייו כדי לקיים את כל הדברים, בין שהם חיים ובין שאינם חיים, ולהביא את כולם לסדר טוב מכוח עוצמתו וסמכותו. זוהי אמת שאיש לא מבין או תופס בקלות, והאמיתות הבלתי נתפסות האלה הן התגלמותו של כל החיים של אלוהים והעדות לקיומו. תנו לי לגלות לכם סוד: אף יצור לא יכול להעלות על הדעת את גדולתם ועוצמתם של חיי האל. כך זה כעת, כך היה, וכך יהיה. הסוד השני שאחשוף הוא זה: אלוהים הוא מקור החיים לכל הבריאה, ללא קשר להבדלים בצורתם של הנבראים או במבנה שלהם. בלי קשר לשאלה איזה סוג של יצור חי אתם, אתם לא יכולים לנוע בניגוד לנתיב החיים שאלוהים קבע. כך או כך, כל מה שאני רוצה הוא שהאדם יבין שללא השמירה וההשגחה של אלוהים, האדם לא יכול לקבל את כל מה שהוא אמור לקבל, גם אם יתאמץ וייאבק בכל מאודו. ללא החיים שאלוהים מעניק, האדם מאבד את תחושת ערכם של חייו ומאבד את תחושת התכלית בחייו. כיצד אלוהים יכול לאפשר לאדם שמבזבז את ערך חייו לחיות בשאננות כזו? מצד שני, אל תשכחו שאלוהים הוא מקור החיים שלכם. אם האדם לא מוקיר את כל מה שאלוהים הרעיף עליו, לא זו בלבד שאלוהים ייקח בחזרה את כל מה שהוא נתן, אלא שהאדם גם ישלם כפליים כדי לפצות את אלוהים על כל השקעתו.

26 במאי, 2003