בראשית, אלוהים נח. לא היו בני אנוש או כל דבר אחר על פני האדמה באותה עת, ואלוהים לא עשה שום עבודה. אלוהים החל בעבודת הניהול שלו רק לאחר שהאנושות החלה להתקיים ולאחר שהיא הושחתה. מהשלב הזה והלאה, אלוהים לא נח עוד, אלא החל לעמול בקרב האנושות. מנוחתו של אלוהים הופסקה משום השחתתה של האנושות, וכן משום המרד של הארכי-מלאך. אם אלוהים לא יביס את השטן ולא יושיע את האנושות שהושחתה, הוא לעולם לא יוכל עוד לבוא למנוחה. כשאין לאדם מנוחה, אין מנוחה גם לאלוהים. כשאלוהים יבוא למנוחה פעם נוספת, גם האדם יבוא למנוחה. חיי המנוחה הם חיים ללא מלחמה, ללא זוהמה, וללא רשעות בלתי פוסקת. כלומר אין בהם הטרדות מצד השטן (המילה "שטן" מתייחסת כאן לכוחות עוינים), השחתה בידי השטן או פלישה של כל כוח שמתנגד לאלוהים. כל הדברים פועלים לפי מינם ועובדים את אדון הבריאה. השמיים והארץ שלווים לחלוטין. אלה הם חיי המנוחה של האנושות. כשאלוהים יבוא למנוחה, לא תישאר עוד רשעות על פני האדמה, ולא תהיה עוד פלישה של כוחות עוינים כלשהם. בנוסף, האנושות תבוא למישור חדש. היא לא תהיה עוד אנושות שהשטן השחית, אלא אנושות שזכתה בישועה לאחר שהשטן השחית אותה. יום המנוחה של האנושות הוא גם יום המנוחה של אלוהים. אלוהים איבד את מנוחתו משום אי-יכולתה של האנושות לבוא למנוחה, ולא משום שהוא לא יכול היה לנוח במקור. ביאה למנוחה אין פירושה שכל הדברים יפסיקו לנוע או להתפתח, ואין פירושה שאלוהים יפסיק לעבוד או שהאדם יפסיק לחיות. הסימן לביאה למנוחה הוא כזה: השטן הושמד והרשעים שהצטרפו לשטן במעשיו הרעים נענשו וחוסלו. כל הכוחות העוינים לאלוהים מפסיקים להתקיים. בואו של אלוהים למנוחה פירושו שהוא לא יבצע עוד את עבודתו, ישועת האנושות. בואה של האנושות למנוחה פירושה שכל האנושות תחיה לאורו של אלוהים ובברכותיו. לא תהיה כל השחתה מצד השטן ולא יתרחשו דברי רשע כלשהם. האנושות תחיה באופן רגיל על פני האדמה, ואלוהים ידאג לה. כשאלוהים והאדם יבואו יחד למנוחה, פירוש הדבר יהיה שהאנושות זכתה לישועה שהשטן הושמד, ושעבודתו של אלוהים בקרב בני האדם הסתיימה לגמרי. אלוהים לא ימשיך עוד לעבוד בקרב בני האדם, והאדם לא יחיה עוד בתחומו של השטן. לפיכך, אלוהים לא יהיה עוד עסוק, והאדם לא יתרוצץ עוד במרחב. אלוהים והאדם יבואו למנוחה בעת ובעונה אחת. אלוהים ישוב לעמדתו המקורית, וכל אדם ישוב למקומו המתאים. אלה הם היעדים שאלוהים והאדם ישכנו בהם בהתאמה לאחר סיום כל ניהולו של אלוהים. לאלוהים יש היעד שלו ולאדם יש היעד שלו. בעת מנוחה, אלוהים יוסיף להנחות את האנושות כולה בחייה על פני האדמה. כשהאדם יחיה לאורו של אלוהים, הוא יעבוד את האל האמיתי האחד שבשמיים. אלוהים לא יחיה עוד בקרב האנושות, וגם האדם לא יוכל לחיות עם אלוהים ביעד של אלוהים. אלוהים והאדם לא יכולים לחיות באותו מישור – לכל אחד מהם אורח חיים המתאים לו. אלוהים הוא זה שמנחה את האנושות כולה, ואילו האנושות כולה היא התגשמותה של עבודת הניהול של אלוהים. האנושות היא זו שמובלת. במהותה, האנושות לא דומה לאלוהים. לנוח פירושו לשוב למקומכם המקורי. לפיכך, כשאלוהים בא למנוחה, פירוש הדבר הוא שאלוהים שב למקומו המקורי. אלוהים לא יחיה עוד על פני האדמה ולא יהיה שותף לשמחה ולסבל של האנושות כשהוא בקרב האנושות. כשהאנושות תבוא למנוחה, פירוש הדבר הוא שהאדם יהפוך לברוא אמיתי. האנושות תעבוד את אלוהים על פני האדמה ותחיה חיים אנושיים רגילים. בני אדם לא ימרדו עוד באלוהים ולא יתנגדו לו. הם ישובו לחיים המקוריים של אדם וחווה. אלה הם החיים והיעדים של אלוהים והאנושות בהתאמה לאחר שהם יבואו למנוחה. תבוסתו של השטן היא מגמה בלתי נמנעת במלחמה בין אלוהים והשטן. כך, בואו של אלוהים למנוחה לאחר השלמת עבודת הניהול שלו וישועתו המוחלטת של האדם ובואו למנוחה הופכות אף הן למגמות בלתי נמנעות. מקום מנוחתו של האדם הוא על פני האדמה, ומקום מנוחתו של אלוהים הוא בשמיים. כשהאדם ינוח, הוא יעבוד את אלוהים וגם יחיה על פני האדמה, וכשאלוהים ינוח, הוא יוביל את החלק הנותר של האנושות. הוא יוביל את בני האדם האלה מהשמיים ולא מהארץ. אלוהים יהיה עדיין הרוח, ואילו האדם יהיה עדיין בשר ודם. לאלוהים ולאדם יש דרכים שונות לנוח. כשאלוהים ינוח, הוא יבוא ויופיע בקרב בני האדם. כשהאדם ינוח, אלוהים יוביל אותו לבקר בשמיים ואף ליהנות מהחיים בשמיים. לאחר שאלוהים והאדם יבואו למנוחה, השטן לא יתקיים עוד, וכמו השטן, הרשעים גם הם לא יתקיימו עוד. לפני שאלוהים והאדם יבואו למנוחה, הרשעים שרדפו את אלוהים בעבר על פני האדמה והאויבים שמרדו בו על פני האדמה, כבר יושמדו. הם יושמדו באסונות הגדולים באחרית הימים. לאחר שהרשעים האלה יושמדו לחלוטין, הארץ לא תדע עוד הטרדות מצד השטן. האנושות תזכה בישועה מלאה ורק אז עבודתו של אלוהים תסתיים לחלוטין. אלה הן הדרישות המוקדמות לבואם של אלוהים והאדם למנוחה.
