כשרוחי משמיעה קול, היא מביעה את כל הטבע שלי. האם זה ברור לכם? אם העניין הזה לא יהיה ברור לכם, יהיה זה שווה ערך להתנגדות ישירה אליי. האם באמת הבנתם את חשיבותו של העניין? האם אתם באמת יודעים כמה מאמץ ואנרגיה אני משקיע בכם? האם אתם באמת מעזים לחשוף בפניי את מעשיכם? ואתם לא מתביישים לקרוא לעצמכם עמי בפניי – אין לכם בושה ועל אחת כמה וכמה אין לכם היגיון! במוקדם או במאוחר, בני אדם כאלה יגורשו מביתי. אל תתנהגו אליי כאילו אתם בני סמכא, במחשבה שאתם מייצגים את העדות שלי! האם זה דבר שהאנושות מסוגלת לעשות? אם לא היה נשאר דבר מכוונותיכם ומטרותיכם, כבר מזמן הייתם עוברים לנתיב אחר. אתם חושבים שאני לא יודע כמה הלב האנושי יכול להכיל? מכאן ואילך, עליכם להיווכח במציאות של הנוהג בכל הדברים. כבר לא יהיה די בפטפוטי ההבל שפטפטתם בעבר. בעבר, רובכם הצלחתם לחיות על חשבוני בביתי. העובדה שאתם מסוגלים לעמוד איתן כיום נובעת לגמרי מחומרת דבריי. האם אתם חושבים שדבריי נאמרים באקראי ובלי מטרה? לא ייתכן! אני מביט בכל מעמדתי הנעלה ומחיל את ריבונותי על הכל מעמדתי הנעלה. באותו אופן, שילחתי את ישועתי אל פני כל האדמה. אני לא מפסיק להשקיף ממקומי הסודי על כל תנועה של האנושות ועל כל מה שהם אומרים ועושים אפילו לרגע אחד. האנושות היא ספר פתוח עבורי: אני רואה ומכיר כל אדם ואדם. המקום הסודי הוא מקום מגוריי והרקיע הוא המיטה שעליה אני שוכב. כוחותיו של השטן לא יכולים להגיע אליי, משום שאני שופע מלכותיות, צדק ומשפט. דבריי הם תעלומה שלא ניתן לבטא במילים. כשאני מדבר, אתם המומים מבלבול כעופות שזה עתה הושלכו למים ונדמה שאתם לא יודעים דבר כתינוקות שזה עתה נבהלו, מפני שרוחכם הוכתה בתדהמה. מדוע אני אומר שהמקום הסודי הוא מקום מגוריי? האם אתם יודעים את המשמעות העמוקה של דבריי? מי מבינכם מסוגל להכיר אותי כמו שאתם מכירים את אביכם או אמכם? במנוחתי במקום מגוריי, אני משקיף בקפדנות: כל בני האדם על פני האדמה מתרוצצים להם, "נוסעים מסביב לעולם" ואצים הלוך ושוב למען גורלם ועתידם. אולם לאף אחד מהם לא נשארת אנרגיה לבנות את מלכותי, ואפילו לא נשאר לכם כוח לנשום. אני בראתי את האנושות ואני הצלתי אותו ממצוקות פעמים רבות, אך בני האנוש האלה כפויי טובה: אף אחד מהם איננו מסוגל למנות את כל המקרים שבהם הושעתי אותם. כמה שנים, כמה מאות שנים חלפו מאז בריאת העולם ועד היום, וכמה נסים עשיתי, כמה פעמים הפגנתי את חוכמתי? אולם כמו משוגע חולה שיטיון או תשוש נפש, ואף לפעמים כמו חיות פרא המדשדשות ביער, אין לאדם כל כוונה להקדיש מחשבה לענייניי. פעמים רבות גזרתי עונש מוות על האדם ודנתי אותו למיתה, אבל איש לא יכול לשנות את תוכנית הניהול שלי. על כן, האדם עדיין בידיי והוא מתגאה בדברים הישנים שהוא דבק בהם. משום שלבי עבודתי, שוב הצלתי אתכם – יצורים שנולדו אל תוך המשפחה המושחתת, המנוונת, המטונפת, המזוהמת והגדולה.