שיר קודש | 'תקוות האל שהאנושות תמשיך התקיים' | כנסיית האל הכול יכול - הבשורה של ממלכת השמים
כשהאנושות היתה מלאת זוהמה,לא צייתה במידת מה,
האל תיעב אותם בשל התנגדותם לאל.
אבל כשהאל השמידם, ליבו לא השתנה,רחמי האל נותרו גם כן.
אלוהים ריחם על האנושות,רצה להושיעה בדרכים שונות.
אך בסירובו לישועת האל,האדם המשיך להמרות את פיו.
לא חשוב כמה האל קרא והזהיר,כמה הוא סיפק ועזר,
האדם לא הבין, האדם לא העריך.
אז האל נתן את סבלנותו האדירה,חיכה בכאב שהאדם יתעשת.
כשהגיע לקצה גבול סבלנותו,הוא עשה את אשר היה חייב לעשות.
מהרגע בו תכנן להשמידעד לרגע שבו פתח בתכניתו,
היה פרק זמן שבו האדם יכול היה לחזור בו.
זו הייתה ההזדמנות האחרונהשהאל העניק לאדם.
זו הייתה ההזדמנות האחרונה שניתנה לאדם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה