4. כיצד אלוהים הוביל וקיים את האנושות עד לימינו?
דברי אלוהים רלוונטיים:
עבודת הניהול של אלוהים החלה בבריאת העולם, והאדם הוא עיקר העבודה הזו. אפשר לומר שבריאת הכל בידי אלוהים נעשתה למען האדם. מאחר שעבודת הניהול שלו מתפרסת על פני אלפי שנים ולא בוצעה תוך דקות או שניות ספורות, או כהרף עין או במשך שנה או שנתיים, היה עליו לברוא דברים נוספים שהיו נחוצים לשם הישרדותו של האדם, כגון השמש, הירח, כל מיני יצורים חיים ומזון וסביבת חיים עבור האנושות. זו הייתה תחילת ניהולו של אלוהים.
מתוך 'האדם יכול לזכות בישועה רק תחת ניהולו של אלוהים' ב'הדבר מופיע בבשר'
איזו עבודה עשה אלוהים כדי לפזר את הגזעים? דבר ראשון, הוא הכין את הסביבה הגיאוגרפית הרחבה, הסביבה הרחבה, והקצה לבני האדם מיקומים שונים, ואחר כך, דור אחר דור שורד שם. הדבר הוסדר - תחום הישרדותם הוסדר. ותזונתם, חייהם, הדברים שהם אוכלים, הדברים שהם שותים, פרנסתם - אלוהים הסדיר את כל אלה זה מכבר. וכאשר אלוהים ברא את כל הישויות, הוא ערך הכנות שונות לסוגים שונים של בני אדם: יש הרכבי קרקע שונים, סוגי אקלים שונים, צמחים שונים וסביבות גיאוגרפיות שונות. במקומות שונים יש אפילו עופות וחיות שונים, בסוגים שונים של מים יש סוגים שונים של דגים ומוצרי ים, ואף סוגי החרקים נקבעים על ידי אלוהים. ...ייתכן שבני אדם אינם רואים את ההבדלים בהיבטים שונים אלה או אינם תופשים אותם, אך כשאלוהים ברא את כל הישויות, הוא הגדיר אותם והכין סביבות גיאוגרפיות שונות, שטחים שונים ויצורים חיים שונים לגזעים השונים. מכיוון שאלוהים ברא את סוגי בני האדם השונים, הוא יודע למה זקוק כל אחד מהם ומהו אורח חייו. לפיכך, הדברים שאלוהים ברא טובים מאוד.
מתוך 'אלוהים עצמו, הייחודי ט'' ב'המשך של הדבר מופיע בבשר'
מהם תנאי היסוד לאורחות החיים האנושיים השונים האלה? האין הם דורשים לשם הישרדות תחזוקה בסיסית של סביבתם? כלומר, אילו הציידים היו מאבדים את היערות שבהרים או את העופות והחיות, לא הייתה להם עוד פרנסה. מכאן שאם בני אדם המתקיימים על ציד יאבדו את היערות שבהרים ולא יהיו להם עוד עופות וחיות, אזי לא יהיה להם עוד מקור פרנסה. לאיזה כיוון היה פונה עם כזה, לאן היו הולכים בני אדם מסוג זה? האפשרות שישרדו או שלא ישרדו היא ערך לא ידוע, והם יכולים פשוט להיעלם. ואלה הרועים לפרנסתם – הם נשענים על הערבות. הדבר שבו הם תלויים באמת אינו המקנה שלהם, אלא הסביבה שבה המקנה שלהם שורד – הערבות. לולא היו ערבות, היכן הם היו רועים את עדריהם? מה היו אוכלים הבקר והצאן? ללא מקנה, איזו פרנסה יכולה הייתה להיות לעמים הנוודים? לא הייתה להם פרנסה. ללא מקור מחיה, לאן היה העם הולך? המשך ההישרדות היה נעשה קשה מאוד, לא היה להם עתיד. ללא מקורות מים, נהרות ואגמים היו מתייבשים. האם כל הדגים הזקוקים למים כדי לחיות היו עדיין קיימים? הדגים האלה לא היו קיימים. האם אותם בני אדם הנשענים על המים והדגים למחייתם היו ממשיכים לשרוד? לולא היה להם מזון, לולא היה להם מקור פרנסה, העמים האלה לא היו יכולים להמשיך לשרוד. מיד כשהייתה מתעוררת בעיה בפרנסתם או בהישרדותם, הגזעים האלה היו נכחדים. הם לא היו יכולים לשרוד – הם היו יכולים להיעלם, להימחק מעל פני האדמה. ואילו אלה המעבדים את האדמה למחייתם היו מאבדים את הקרקע שלהם, מה הייתה התוצאה? הם לא היו יכולים לשתול דברים, הם לא היו יכולים לקבל את מזונם מצמחים שונים. מה הייתה התוצאה? ללא מזון, האם בני אדם לא היו גוועים ברעב? אילו בני אדם גוועו ברעב, האם סוג זה של בני אדם לא היה נכחד? זוהי אם כן מטרתו של אלוהים בשמירה על סביבות אקולוגיות שונות. יש לו מטרה אחת בלבד בשמירה על סביבות ומערכות אקולוגיות שונות, בשמירה על היצורים החיים השונים בתוך כל סביבה, והיא לטפח את כל סוגי בני האדם, לטפח בני אדם החיים בסביבות גיאוגרפיות שונות.
אילו כל הישויות היו מאבדות את חוקיהן, הן היו חדלות להתקיים. אילו אבדו החוקים של כל הישויות, אזי היצורים החיים בין כל הישויות לא היו יכולים להמשיך הלאה. גם בני האדם היו מאבדים את סביבות ההישרדות שלהם, שבהן הם תלויים להישרדותם. אילו בני האדם היו מאבדים את כל אלה, הם לא היו יכולים להמשיך לחיות ולהתרבות מדור לדור. הסיבה לכך שבני האדם שרדו עד היום, היא כי אלוהים סיפק לאנושות את כל הישויות שיזינו אותם, שיטפחו את האנושות בדרכים שונות. רק מפני שאלוהים מטפח את האנושות בדרכים שונות, היא שרדה עד כה, עד עצם היום הזה.
...
מנקודת המבט של החוקים שקבע אלוהים לצמיחתם של כל הדברים, האין האנושות כולה, יהיה אשר יהיה סוג בני האדם, חיה במסגרת הדברים שאלוהים מספק - האין כולם חיים במסגרת טיפוחו? אילו החוקים האלה הושמדו או אילו אלוהים לא היה קובע חוקים מעין אלה לאנושות, מה היה עתידה? לאחר שהיו מאבדים את סביבות ההישרדות הבסיסיות שלהם, האם היה לבני האדם מקור כלשהו של מזון? ייתכן שמקורות המזון היו נעשים בעיה. אילו בני האדם איבדו את מקורות המזון שלהם, כלומר, לא הייתה להם אפשרות להשיג דבר למאכל, ייתכן שהם לא היו יכולים להחזיק מעמד ולו למשך חודש אחד. הישרדותם של בני האדם הייתה נעשית בעיה. לפיכך, כל דבר ודבר שאלוהים עושה למען הישרדותם של בני האדם, למען המשך קיומם והתרבותם, הוא חשוב מאוד. כל דבר ודבר שאלוהים עושה בקרב כל הדברים, קשור בקשר הדוק להישרדותם של בני האדם ובלתי נפרד ממנה. הוא בלתי נפרד מהישרדותם. אילו הישרדותם של בני האדם הייתה נעשית בעיה, האם ניהולו של אלוהים יכול היה להימשך? האם ניהולו של אלוהים היה עדיין קיים? לפיכך, ניהולו של אלוהים מתקיים יחד עם הישרדותה של האנושות כולה שאותה הוא מטפח, ואין זה משנה מה מכין אלוהים לכל הדברים ומה הוא עושה למען בני האדם, שכן הדבר הכרחי עבורו, ויש לו חשיבות מכרעת להישרדותה של האנושות. אילו הייתה חריגה מן החוקים האלה שאלוהים קבע לכל הדברים, אילו חוקים אלה הופרו או שובשו, כל הדברים לא יכולים היו להתקיים עוד, סביבת ההישרדות של בני האדם לא הייתה מוסיפה להתקיים, ואף לא אמצעי המחייה היום-יומיים שלהם, ואף לא הם עצמם. מסיבה זו, ניהול ישועתה של האנושות על ידי אלוהים לא היה מתקיים עוד אף הוא.
מתוך 'אלוהים עצמו, הייחודי ט'' ב'המשך של הדבר מופיע בבשר'
...לאחר עבודתו של יהוה בעידן החוק, אלוהים החל בעבודתו החדשה של השלב השני: ללבוש בשר ודם, להתגלם כאדם לפרק זמן של עשר או עשרים שנים, ולשאת את דבריו ולבצע את עבודתו בקרב מאמינים. אולם ללא יוצא מן הכלל, איש לא ידע זאת, ורק מספר קטן של בני אדם הכיר בכך שהוא אלוהים שהפך לבשר ודם, לאחר שהאדון ישוע מוסמר אל הצלב וקם לתחייה. ...ברגע שהשלב השני של עבודת האל הושלם - לאחר הצליבה - הושלמה עבודתו של אלוהים לגאול את האדם מחטאיו (כלומר, השבת האדם מידיו של השטן). לכן מאותו רגע ואילך, היה על האנושות רק לקבל את האדון ישוע כמושיע, כדי שחטאיה ייסלחו. באופן כללי, חטאי האדם כבר לא היוו מכשול לזכייתו בישועה ולבואו בפני אלוהים, והם כבר לא היו הדבר שבאמצעותו השטן מאשים את האדם. זאת משום שאלוהים עצמו ביצע עבודה אמיתית, הפך לדמותו ולניסיונו של בני האדם החוטאים הבשר והדם, ואלוהים עצמו היה קורבן המנחה של החטאים. כך האדם ירד מהצלב, נגאל וזכה בישועה בזכות בשרו ודמו של אלוהים, דמות בני האדם החוטאים הבשר והדם. על כן, לאחר שהאדם נפל בשבי השטן, הוא התקרב בצעד אחד לקבלת ישועה בפני אלוהים. כמובן, השלב הזה של העבודה היה ניהולו של אלוהים, שהיה שלב אחד מעל לעידן החוק וברמה מעמיקה יותר מעידן החוק.
...
ואז הגיע עידן המלכות, שהוא שלב מעשי יותר של עבודה, אך הוא גם השלב שהאדם הכי מתקשה לקבל. זאת משום שככל שהאדם מתקרב יותר אל אלוהים, כך מטהו של אלוהים מתקרב יותר אל אדם, וכך פני האל מופיעות בפני האדם ביתר בהירות. בעקבות גאולת האנושות, האדם חוזר באופן רשמי למשפחת האל. האדם חשב שכעת הגיע הזמן להנאה, אך הוא נתון למתקפה חזיתית של אלוהים שאיש מעולם לא ניבא. מתברר שזוהי הטבילה שאנשי האל צריכים "ליהנות" ממנה. תחת טיפול שכזה, לבני אדם אין ברירה אלא לעצור ולחשוב לעצמם, "אני השה שהיה אבוד במשך שנים רבות, שאלוהים השקיע כל כך הרבה כדי לקנות אותו בחזרה. אם כן, מדוע אלוהים מתייחס אליי כך? האם זוהי דרכו של אלוהים לצחוק עליי ולחשוף אותי?" ... בחלוף השנים, האדם הפך לרפה, משחווה את מצוקת הזיכוך והייסורים. על אף שהאדם איבד את ה"כבוד" וה"רומנטיקה" של ימים עברו, הוא החל להבין באופן לא מודע את אמת היותו אדם והחל להעריך את שנות מסירותו של אלוהים לישועת האנושות. האדם מתחיל אט-אט לתעב את הבהמיות שלו עצמו. הוא מתחיל לשנוא את פראיותו, את כל אי-ההבנות שלו עם אלוהים ואת הדרישות הבלתי סבירות שהוא מציב לאלוהים. לא ניתן להשיב את הזמן לאחור, אירועי העבר הופכים לזיכרונות המצערים של האדם, ודבריו ואהבתו של אלוהים הופכים לכוח המניע בחיים החדשים של האדם. פצעי האדם נרפאים עם כל יום שעובר, כוחו שב אליו והוא קם ומביט בפני האל הכול יכול... ואז הוא מגלה שאלוהים תמיד היה לצדו ושחיוכו וארשת פניו היפהפייה עדיין מרגשים כל כך. לבו עדיין מלא בדאגה לאנושות שברא, וידיו עדיין חמות וחזקות כפי שהיו בראשית. האדם כאילו חזר לגן עדן, אלא שהפעם האדם לא מקשיב יותר לפיתוייו של הנחש וכבר לא דוחה את יהוה. האדם כורע ברך בפני אלוהים, מרים את מבטו אל פניו המחייכות של אלוהים, ומעלה את הקורבן המנחה היקר לו מכל – הו! אדוניי, אלוהיי!
מתוך 'האדם יכול לזכות בישועה רק תחת ניהולו של אלוהים' ב'הדבר מופיע בבשר'
מאז קיום ניהולו של אלוהים, הוא תמיד היה מסור לגמרי לביצוע עבודתו. על אף שהוא מחביא את גופו מהאדם, הוא תמיד היה לצדו. הוא תמיד עשה עליו את עבודתו, הביע את טבעו, כיוון את כל האנושות במהותו ועשה את עבודתו על כל אדם באמצעות עוצמתו, חוכמתו וסמכותו, ובכך הוא הביא את עידן החוק, עידן החסד ועידן המלכות. על אף שאלוהים מסווה את גופו מהאדם, טבעו, הווייתו ורכושו ורצונו עבור האנושות נחשפים לאדם ללא-רסן, כדי שהאדם יראה ויחווה אותם. במילים אחרות, על אף שבני אדם לא יכולים לראות את אלוהים או לגעת בו, טבעו ומהותו של אלוהים שהאנושות באה איתם במגע הם הבעות של אלוהים עצמו, ללא צל של ספק. האין זו האמת? יהיו אשר יהיו השיטה שאלוהים נוקט או הזווית שממנה הוא עושה את עבודתו, הוא תמיד מגלה לבני האדם את זהותו האמיתית, עושה את מה שהוא אמור לעשות ואומר את מה שהוא אמור להגיד. תהיה אשר תהיה העמדה שאלוהים מדבר ממנה - בין שהוא ברקיע השלישי ובין שהוא מתגלם כבשר ודם, או שהוא אפילו אדם רגיל - הוא תמיד מדבר אל האדם מכל לבו ומכל דעתו, ללא כל הונאה או הסתרה. כשאלוהים מבצע את עבודתו, הוא מבטא את דברו ואת טבעו ומבטא את מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, ללא כל הסתייגות. הוא מכוון את האנושות באמצעות חייו והווייתו ורכושו.
מתוך 'עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו א'' ב'המשך של הדבר מופיע בבשר'
כשהוא מתחיל לעבוד על מישהו, כשהוא בוחר במישהו, הוא לא מכריז על כך בפני איש ולא מכריז על כך בפני השטן, וקל וחומר שהוא לא מבצע איזו מחווה אדירה. הוא פשוט עושה בשקט רב ובטבעיות רבה את הדרוש. ראשית, הוא בוחר עבורכם משפחה. איזה רקע יש למשפחה הזו, מיהם הוריכם, מיהם אבותיכם - אלוהים כבר קבע כל זאת. במילים אחרות, אלה לא היו החלטות של רגע, אלא עבודה שהוא החל לפני זמן רב. מרגע שאלוהים בחר עבורכם משפחה, הוא גם בוחר את התאריך שבו תיוולדו. לאחר מכן, אלוהים צופה בכם מגיחים לאוויר העולם בבכי, צופה בלידתכם, צופה בכם אומרים את מילותיכם הראשונות, צופה בכם מהדסים, צועדים את צעדיכם הראשונים ולומדים ללכת. ראשית אתם פוסעים צעד אחד ואז עוד אחד... כעת אתם יכולים לרוץ, כעת אתם יכולים לקפוץ, כעת אתם יכולים לדבר, כעת אתם יכולים להביע את רגשותיכם. במהלך הזמן הזה, בעוד בני האדם גדלים, מבטו של השטן נעוץ בכל אחד מהם, כמו טיגריס המשקיף על טרפו. אולם בביצוע עבודתו, אלוהים מעולם לא סבל מכל מגבלה מצד בני האדם, אירועים או דברים - ממגבלות של מרחב או זמן. הוא עושה את מה שכדאי שיעשה ואת מה שעליו לעשות. בתהליך ההתבגרות, ייתכן שתתקלו בדברים רבים שלא יהיו לטעמכם ותחוו מחלות ותסכולים. אך בהיותכם בדרך זו, אלוהים משגיח בקפידה על חייכם ועתידכם. אלוהים נותן לכם ערובה אמיתית לכל חייכם, מפני שהוא נמצא לצדכם, שומר עליכם ומשגיח עליכם. אתם מתבגריים ללא מודעות לכך. אתם מתחילים לבוא במגע עם דברים חדשים ומתחילים להכיר את העולם הזה ואת האנושות הזו. הכל טרי וחדש בעיניכם. אתם אוהבים לעשות דברים בדרככם ואתם אוהבים לעשות את מה שאתם רוצים. אתם חיים בתוך האנושיות שלכם, אתם חיים בתוך מרחב המחייה שלכם ואין לכם כל מושג על קיומו של אלוהים. אך אלוהים צופה בכם בכל צעד ושעל במהלך התבגרותכם, וצופה בכם בכל צעד שאתם פוסעים קדימה. אפילו כשאתם לומדים ידע או מדע, אלוהים לא עוזב אתכם אפילו לצעד אחד. אתם זהים לשאר בני האדם בכך שבעודכם מתוודעים לעולם ובאים עמו במגע, קבעתם אידאלים משלכם. יש לכם תחביבים משלכם ואינטרסים משלכם ואף פיתחתם שאיפות נעלות. לעתים קרובות אתם מהרהרים בעתידכם, לעתים קרובות אתם משרטטים קווים לדמותו הרצויה של עתידכם. אך יקרה מה שיקרה לאורך הדרך, אלוהים רואה הכל בבירור. אולי אתם עצמכם שכחתם את עברכם שלכם, אך עבור אלוהים, איש לא יכול להבין אתכם יותר טוב ממנו. אתם חיים תחת עינו הפקוחה של אלוהים, גדלים, מתבגרים. ...מרגע לידתכם ועד עכשיו, אלוהים ביצע בכם עבודה רבה, אך הוא לא סיפר לכם בכל פעם שהוא עשה דבר מה. לא הייתם אמורים לדעת ולכן לא נאמר לכם, נכון? (כן.) עבור האדם, כל דבר שאלוהים עושה הוא חשוב. עבור אלוהים, זהו דבר שעליו לעשות. אולם בלבו, ישנו דבר חשוב שעליו לעשות והוא מתעלה על כל האחרים. מהו הדבר? כלומר, מרגע לידתם של בני האדם ועד עכשיו, על אלוהים להבטיח את ביטחונו של כל אחד מהם. יכול להיות שאתם מרגישים שאתם לא מבינים לחלוטין, ושאתם אומרים "האם הביטחון הזה כל כך חשוב?" אם כן, מה הפירוש המילולי של "ביטחון"? אולי אתם מפרשים זאת כשלום, או אולי אתם מבינים מכך שלעולם לא תחוו אסון או פורענות, ותחיו חיים טובים ורגילים. אולם בלבכם אתם ודאי יודעים שהדבר לא כל כך פשוט. אם כן, מהו הדבר הזה שדיברתי עליו שעל אלוהים לעשות לכל הרוחות? מה פירושו עבור אלוהים? האם זו באמת הבטחת ביטחונכם? כלומר ממש עכשיו? לא. אם כן, מה אלוהים עושה? הביטחון הזה פירושו שהשטן לא יבלע אתכם. האם זה חשוב? השטן לא בולע אתכם, אז האם הדבר נוגע לביטחונכם או לא? הדבר אכן נוגע לביטחונכם האישי ואין דבר חשוב מכך. ברגע שהשטן בולע אתכם, הן נשמתכם והן בשרכם ודמכם לא שייכים עוד לאלוהים. אלוהים לא יושיע אתכם עוד. אלוהים זונח נשמות כאלה ובני אדם כאלה. לכן אני אומר שהדבר החשוב ביותר שיש לאלוהים לעשות הוא להבטיח את ביטחונכם, להבטיח שהשטן לא יבלע אתכם. זה די חשוב, הלא כן? אם כן, מדוע אתם לא יכולים לענות? נראה שאתם לא יכולים להרגיש את טוב לבו הרב של אלוהים!
אלוהים עושה הרבה מעבר להבטחת ביטחונם של בני האדם, כלומר שהשטן לא יבלע אותם - הוא גם עושה עבודה רבה כהכנה לבחירת בן אדם מסוים ולהושעתו. ראשית, איזה אופי יש לכם, לאיזו משפחה תיוולדו, מי הם הוריכם, כמה אחים ואחיות יש לכם, מה מצבכם המשפחתי ומצבכם הכלכלי, מה התנאים של משפחתכם - אלוהים מסדיר את כל הפרטים האלה בקפידה עבורכם. ...מבחוץ, נראה שאלוהים לא עשה דבר רב ערך למען האדם - הוא פשוט עושה הכל בסוד, בענווה ובדממה. אך למעשה, כל מה שאלוהים עושה נעשה כדי להניח יסודות לישועתכם, כדי להכין את הדרך שלפניכם וכדי להכין את כל התנאים הדרושים לישועתכם. מיד ברגע המיועד עבור כל אדם, אלוהים מביא אותו שוב בפניו - בדיוק כשמגיע הרגע שבו אתם אמורים לשמוע את קול האל, אתם תובאו בפניו. כשהדבר קורה, יש בני אדם שכבר הפכו בעצמם להורים, בעוד שאחרים הם רק ילדים של מישהו. במילים אחרות, יש בני אדם שכבר התחתנו והולידו ילדים ואילו אחרים עדיין רווקים וטרם הקימו משפחה משלהם. אולם יהיה אשר יהיה מצבם של בני האדם, אלוהים כבר קבע את המועדים שבהם אתם תיבחרו ואשר בהם בשורתו ודבריו יגיעו אליכם. אלוהים קבע את הנסיבות - החליט על בן אדם מסוים או הקשר מסוים שבאמצעותם הבשורה תועבר אליכם כדי שתוכלו לשמוע את דברי האל. אלוהים כבר הכין עבורכם את כל התנאים הנחוצים כדי שבלא-יודעין, תבואו בפניו ותוחזרו אל חיק משפחתו של אלוהים. בלא-יודעין אתם גם הולכים בעקבות אלוהים ונוכחים בעבודתו, הנעשית צעד אחר צעד, וכך אתם נוכחים בדרך העבודה של אלוהים שהוא הכין עבורכם, צעד אחר צעד. ...אך יהיו אשר יהיו הסיבות הגורמות לכם להאמין בו, אין ספק שאלוהים למעשה מסדיר ומכוון את הכל.
בתחילה, אלוהים השתמש בדרכים שונות כדי לבחור אתכם ולהביא אתכם אל חיק משפחתו. זה הדבר הראשון שהוא עושה וזהו חסד שהוא מעניק לכל אדם ואדם. כעת, במהלך עבודתו של אלוהים באחרית הימים, הוא כבר לא רק מעניק חסד וברכות לאדם כפי שעשה בראשית, וגם לא משדל בני אדם להתקדם – זאת משום יסודות העבודה בעידן החסד. במהלך העבודה הזו של אחרית הימים, מה ראה האדם מכל ההיבטים של עבודת האל שהוא חווה? לא רק שהוא ראה את אהבת האל, אלא גם את משפטו וייסורו של אלוהים. בעת הזו, אלוהים ממשיך לקיים את האדם, לתמוך בו, להאיר אותו ולהנחות אותו, כדי שהוא יתחיל בהדרגה להכיר את כוונותיו של אלוהים, את הדברים שהוא אומר ואת האמת שהוא מעניק לאדם. כשהאדם יהיה חלש, כשתיפול רוחו וכשלא יהיה לו לאן לפנות, אלוהים ישתמש בדבריו כדי לנחם, לייעץ ולעודד את האדם, כדי שבני אדם ששיעור קומתם ירוד יוכלו למצוא בהדרגה את כוחם, לקום על רגליהם באופן חיובי ולהפוך למוכנים לשתף פעולה עם אלוהים. אך כשהאדם ממרה את פיו של אלוהים או מתנגד לו, או כשהוא חושף את שחיתותו שלו ונאבק באלוהים, אלוהים הוכיח את האדם ויטיל עליו משמעת ללא רחמים. אולם, כלפי אווילותו, בערותו, חולשתו וילדותיותו של האדם, אלוהים יפגין סובלנות וסבלנות. כך באמצעות כל העבודה שאלוהים עושה למען האדם, האדם מתבגר, גדל ומתחיל בהדרגה להכיר את כוונות האל, לדעת אמת מסוימת, לדעת מהם דברים חיוביים ומהם דברים שליליים, לדעת מהו רוע ומהו חושך. אלוהים לא תמיד מוכיח את האדם ומטיל עליו משמעת, אך גם לא תמיד מפגין סובלנות וסבלנות. במקום זאת, הוא מקיים כל אדם באופן שונה, על פי השלב שבו הוא נמצא ובהתאם לאיכותו ולשיעור קומתו. הוא עושה דברים רבים למען האדם והוא עושה זאת במחיר כבד. האדם כלל לא תופס את המחיר הזה או את הדברים הללו שאלוהים עושה, אך כל מה שאלוהים עושה מתבצע במציאות על כל אדם. אהבת האל היא אמיתית: בזכות חסדו של אלוהים, האדם נמנע מאסון אחר אסון, בעוד שאלוהים מפגין את סובלנותו כלפי חולשתו של האדם פעם אחר פעם. המשפט והייסורים של אלוהים מאפשרים לבני האדם להכיר בהדרגה בשחיתות של האנושות ובמהותה השטנית. הדברים שאלוהים מספק, האופן שבו הוא הופך את האדם לנאור ומנחה אותו מאפשרים לאנושות להכיר יותר ויותר את מהות האמת. כל אלה מאפשרים לאנושות לדעת יותר ויותר מה בני אדם צריכים, באיזו דרך עליהם ללכת, לשם מה הם חיים, מה הערך והמשמעות של חייהם וכיצד עליהם ללכת בדרך שלפניהם. כל הדברים הללו שאלוהים עושה בלתי נפרדים ממטרתו המקורית היחידה. אם כן, מהי המטרה הזו? האם אתם יודעים? מדוע אלוהים משתמש בדרכים האלה כדי לבצע את עבודתו על האדם? איזו תוצאה הוא רוצה להשיג? במילים אחרות, מה הוא רוצה לראות באדם ומה הוא רוצה להשיג ממנו? מה שאלוהים רוצה לראות הוא שאפשר להחיות את לב האדם. במילים אחרות, הדרכים האלה שהוא משתמש בהן לעבוד על האדם נועדו לעורר ללא הרף את לב האדם ואת רוחו של האדם, ליידע אותו מהיכן הגיע, מי מנחה אותו, תומך בו ומקיים אותו, ומי אפשר לאדם לחיות עד עתה. הן נועדו לידע את האדם מיהו הבורא, את מי עליו לעבוד, באיזו דרך עליו ללכת ובאיזו דרך על האדם לבוא בפני אלוהים. הן משמשות כדי להחיות בהדרגה את לב האדם כדי שהאדם יכיר את לב האל, יבין את לב האל ויתפוס את הדאגה הרבה ואת המחשבה שמאחורי עבודת האל להושעת האדם. כשלב האדם קם לתחייה, הוא לא רוצה עוד לחיות חיים של טבע מושחת ומנוון, אלא רוצה לחפש את האמת ואת ריצוי האל. כשלב האדם מתעורר, הוא מסוגל להתנתק לחלוטין מהשטן והשטן כבר לא פוגע בו, שולט בו או מוליך אותו שולל. במקום זאת, האדם יכול לשתף פעולה עם עבודת האל ועם דבריו באופן חיובי כדי לרצות את לבו של אלוהים, ובכך לזכות ביראת אל והסתלקות מרע. זו התכלית המקורית של עבודתו של אלוהים.
מתוך 'אלוהים עצמו, הייחודי ו'' ב'המשך של הדבר מופיע בבשר'
חלפו כמה אלפי שנים, והאנושות נהנית עדיין מן האור והאוויר שהעניק אלוהים, נושמת עדיין את הנשימה שהפיח אלוהים עצמו, נהנית עדיין מן הפרחים, הציפורים, הדגים והחרקים שברא אלוהים, ונהנית עדיין מכול הדברים שסיפק אלוהים. יום ולילה עדיין מחליפים זה את זה בהתמדה, ארבע העונות מתחלפות כרגיל, האווזים העפים בשמיים עוזבים בחורף ועדיין שבים באביב הבא, הדגים שבמים אינם עוזבים לעולם את הנהרות והאגמים שהם ביתם, הציקאדות שעל פני האדמה יוצאות מגדרן מרוב שירה בימי הקיץ, הצרצרים שבדשא מזמזמים ברכות בקצב הרוח בסתיו, האווזים מתקבצים ללהקות ואילו העיטים נותרים יחידים, להקות האריות מקיימות את עצמן על ידי ציד, האיילים אינם מתרחקים מן העשב והפרחים... כול מין של יצור חי בין כול הדברים עוזב ושב, ועוזב שנית, מיליון שינויים מתרחשים כהרף עין - אך מה שאינו משתנה הוא האינסטינקטים וחוקי ההישרדות שלהם. הם חיים מפני שאלוהים מספק את צורכיהם ומזין אותם, ואיש אינו יכול לשנות את האינסטינקטים שלהם ואיש אף אינו יכול לשבש את כללי הישרדותם. על אף שהאנושות החיה בין כול הדברים הושחתה ורומתה על ידי השטן, האדם בכול זאת אינו יכול לוותר על המים שיצר אלוהים, על האוויר שיצר אלוהים ועל כול הדברים שיצר אלוהים, והאדם חי ומשגשג עדיין במרחב הזה שיצר אלוהים. האינסטינקטים של האנושות לא השתנו. האדם מסתמך עדיין על עיניו כדי לראות, על אוזניו כדי לשמוע, על מוחו כדי לחשוב, על לבו כדי להבין, על רגליו וכפות רגליו כדי ללכת, על כפות ידיו כדי לעבוד, וכן הלאה. כול האינסטינקטים שאלוהים העניק לאדם כדי שיוכל לקבל את הדברים שאלוהים מספק, נותרים ללא שינוי, התפקודים שבעזרתם האדם משתף פעולה עם אלוהים לא השתנו, תפקודו של האדם בביצוע חובתו של יצור שנברא לא השתנה, צרכיו הרוחניים של האדם לא השתנו, רצונו של האדם למצוא את מקורותיו לא השתנו, תשוקתו של האדם להיוושע על ידי הבורא לא השתנתה. כאלה הן נסיבותיה הנוכחיות של האנושות, אשר חיה תחת סמכותו של אלוהים וששרדה את ההרס שותת הדם שגרם השטן. אף שהאנושות עברה דיכוי מצד השטן ואינה עוד אדם וחווה מראשית הבריאה, אלא מלאה דברים המנוגדים לאלוהים, כגון ידע, דמיון, רעיונות וכן הלאה, ומלאה בטבע השטני המושחת, בעיני אלוהים, האנושות עודנה אותה אנושות שהוא ברא. האנושות נשלטת ומתוזמרת עדיין על ידי אלוהים וחיה עדיין בתוך המהלך שנקבע על ידי אלוהים, וכך בעיני אלוהים, האנושות אשר הושחתה על ידי השטן רק מכוסה זוהמה, עם בטן מקרקרת, עם תגובות איטיות מעט, זיכרון שאינו טוב כשהיה וגילה מבוגר מעט יותר - אך כול התפקודים והאינסטינקטים של האדם לא נפגעו כלל. זוהי האנושות שאלוהים מתכוון להושיע. אין על האנושות הזו אלא לשמוע את קריאתו של הבורא, את קולו של הבורא, והיא תקום ותמהר לאתר את מקורו של הקול הזה. אין על האנושות הזו אלא לראות את דמותו של הבורא, והיא לא תשים לבה לכל דבר אחר, תזנח הכול כדי להתמסר לאלוהים ואף תיתן את חייה למענו. כשלבו של האדם יבין את דבריו של הבורא, שנאמרו מהלב, ידחה האדם את השטן ויעמוד לצד הבורא. כשהאדם ישטוף לגמרי את הלכלוך מעל גופו, וישוב ויקבל את האספקה והמזון מן הבורא, זיכרונו של האדם ישוקם ובעת ההיא ישוב האדם באמת לריבונותו של הבורא.
מתוך 'אלוהים עצמו, הייחודי א'' ב'המשך של הדבר מופיע בבשר'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה