ההבדל המהותי בין האל בהתגלמותו כבשר ודם ובני אדם שהאל משתמש בהם

כנסיית האל הכול יכול | ההבדל המהותי בין האל בהתגלמותו כבשר ודם ובני אדם שהאל משתמש בהם

במשך שנים רבות רוח האל עבדה באופן חקרני עלי אדמות. במרוצת הדורות, אלוהים השתמש בכל כך הרבה בני אדם כדי לעשות את עבודתו. עם זאת, לרוח האל עדיין אין מקום מנוחה מתאים. לכן אלוהים פועל דרך בני אדם שונים העושים את עבודתו ועל פי רוב הוא משתמש בבני אדם כדי לעשות אותה. כלומר בכל השנים האלה, עבודת האל מעולם לא נפסקה. היא ממשיכה דרך בני האדם, ברציפות עד היום. על אף שאלוהים אמר כל כך הרבה ועשה כל כך הרבה, האדם עדיין לא מכיר את אלוהים, משום שאלוהים לא הופיע בפני האדם ומשום שהוא חסר צורה. לכן על אלוהים להשלים את העבודה הזו – להביא לידיעת כל בני האדם את המשמעות המעשית של האל המעשי. לשם כך, על אלוהים להראות לבני האדם את רוחו באופן מוחשי ולעבוד בקרבם. רק כאשר רוח האל לובשת צורה פיזית, עוטה בשר ודם ומהלכת בין בני האדם בגלוי, מלווה אותם בחייהם, לפעמים מתגלה ולפעמים מסתתרת, מסוגלים בני האדם להבין את אלוהים באופן יותר עמוק. אם אלוהים היה נשאר תמיד בשר ודם, הוא לא היה מסוגל להשלים את העבודה שלו. לאחר שעבד בהתגלמותו כבשר ודם לזמן מה, בפעולת כהונתו אשר צריכה להיעשות בהיותו בשר ודם, על אלוהים לעזוב את הבשר והדם ולעבוד בעולם הרוחני בדמות הבשר והדם כפי שעשה ישוע לאחר שעבד זמן מה בקרב האנושות הרגילה והשלים את כל העבודה אשר היה עליו להשלים. אולי אתם זוכרים את החלק הזה מתוך המאמר 'הנתיב... (5)': "אני זוכר את אבי אומר לי, 'על פני האדמה, עליך רק לפעול על פי רצוני ולהשלים את שליחותי. אינך צריך לדאוג לדבר מלבד זאת.'" מה ניתן לראות באמירה זו? כשאלוהים בא אל העולם, הוא עושה רק את העבודה האלוהית. זוהי השליחות שהרוח השמימית מטילה על האל המתגלם כבשר ודם. הוא בא רק כדי ללכת לכל מקום ולדבר, להשמיע את קולו בשיטות שונות ומנקודות מבט שונות. לתפיסתו, הספקת צרכי האדם ולימוד האדם הן מטרותיו ועקרון העבודה שלו. אין לו עניין בדברים כמו יחסים בין-אישיים או פרטי חייהם של בני אדם. משימתו העיקרית היא לדבר בשם רוח הקודש. כאשר רוח האל מופיעה כבשר ודם באופן מוחשי, היא רק דואגת לצרכי חייו של האדם ומשחררת את האמת. אלוהים לא מתערב בעבודת האדם, כלומר הוא לא משתתף בעבודת האנושות. בני אדם לא יכולים לעשות את העבודה האלוהית, ואלוהים לא משתתף בעבודה האנושית. לאורך שנות עבודתו של אלוהים בעולם, הוא תמיד השתמש בבני אדם כדי לבצע את עבודתו. אבל בני אדם אלה אינם יכולים להיחשב כאל בהתגלמותו כבשר ודם; הם יכולים להיחשב רק אנשים שאלוהים השתמש בהם. אבל אלוהים כיום יכול לדבר ישירות מנקודת המבט של האלוהות, לשלוח את קולה של רוח הקודש ולעבוד בשמה. בדומה לכך, כל האנשים שאלוהים השתמש בהם במרוצת הדורות זכו שרוח האל תעבוד באמצעות גופם, אם כך מדוע הם לא אלוהים? אלוהים של היום הוא רוח האל העובדת ישירות כבשר ודם, וישוע היה גם הוא רוח האל העובדת כבשר ודם. שני אלה האחרונים הם אלוהים. אם כך מה ההבדל? לאורך השנים, בני האדם שאלוהים השתמש בהם כולם בעלי חשיבה ודעת רגילים. הם יודעים כולם כיצד להתנהל ולטפל בענייני החיים. יש להם אידיאולוגיות אנושיות רגילות ויש להם כל הדברים שיש לאנשים רגילים. לרובם יש כישרון יוצא דופן ואינטליגנציה מולדת. בעבודה באמצעות האנשים האלה, רוח האל רותמת לטובתה את כישוריהם, שהם מתנות האל. רוח האל היא זו שמביאה את כישוריהם לידי ביטוי, ומשתמשת במעלותיהם כדי לשרת את אלוהים. עם זאת, מהות האל היא נטולת אידיאולוגיה ונטולת מחשבה. היא אינה טומנת בחובה רעיונות אנושיים והיא אפילו חסרה את מה שיש לבני האדם בדרך כלל. כלומר אלוהים אפילו לא מבין את עקרונות ההתנהגות האנושית. זה המצב כשאלוהים של היום יורד ארצה. הוא עובד ומדבר מבלי לשלב רעיונות אנושיים או חשיבה אנושית, אלא מגלה ישירות את הכוונה המקורית של הרוח ועובד באופן ישיר בשם אלוהים. פירוש הדבר הוא שרוח האל ניגשת לעבודה, והיא אינה משלבת מושגים אנושיים כלל. כלומר, האל בהתגלמותו כבשר ודם מגלם את האלוהות באופן ישיר, ללא חשיבה או אידיאולוגיה אנושית, ואין לו שום הבנה של עקרונות ההתנהגות האנושית. אם הייתה עבודה אלוהית בלבד (כלומר אם היה רק אלוהים בכבודו ובעצמו מבצע את העבודה), לא הייתה עבודת האל יכולה להתבצע בעולם. לכן, כאשר אלוהים יורד ארצה, עליו להשתמש במספר בני אדם כדי לעבוד בקרב האנושות במקביל לעבודתו האלוהית. במילים אחרות, הוא משתמש בעבודה אנושית כדי לתמוך בעבודתו האלוהית. אחרת, לא יוכל האדם לבוא במגע ישיר עם העבודה האלוהית ולא יוכל לסייע לה. כך היה עם ישוע ותלמידיו. במהלך חייו ביטל ישוע את המצוות הישנות וייסד דברות חדשות. הוא גם דיבר הרבה. כל זה נעשה מתוך האלוהות. שליחיו, כגון פטרוס, פאולוס ויוחנן הסתמכו כולם על דבריו של ישוע כבסיס לעבודתם. כלומר אלוהים עבד לקראת התחלה חדשה באותו עידן, ופתח את עידן החסד. הוא הביא לתקופה חדשה וביטל את הישנה, והביא להגשמת הדברים: "אלוהים הוא הראשית והתכלית". במילים אחרות, על האדם לעשות את העבודה האנושית על יסוד העבודה האלוהית. לאחר שישוע אמר את כל מה שהיה עליו לומר והשלים עבודתו בעולם, הוא עזב את האדם. ובני אדם אחריו עבדו על פי העקרונות אשר בדבריו ופעלו על פי האמיתות שאמר. אלה היו בני אדם אשר עבדו למען ישוע. אם היה ישוע עובד לבדו, לא משנה כמה היה מדבר, לא היו בני האדם יכולים לבוא במגע עם דבריו, מכיוון שהוא עבד מתוך האלוהות ויכול היה רק לדבר את דבר האלוהות. היה זה בלתי אפשרי עבורו להסביר דברים באופן שבו היו יכולים אנשים רגילים להבין את דבריו. לכן היה צורך בשליחים ובנביאים שבאו אחריו כדי להוסיף על עבודתו. זהו העיקרון שעל פיו עובד האל בהתגלמותו כבשר ודם – שימוש בבשרו ובדמו כדי לדבר ולפעול על מנת להשלים את עבודת האלוהות, ולאחר מכן שימוש במספר כזה או אחר של בני אדם כלבבו של אלוהים כדי להוסיף על עבודתו של אלוהים. כלומר אלוהים משתמש בבני אדם כלבבו כדי להנהיג ולהשקות את האנושות, כך שכל אדם יוכל לקבל את האמת.

אם אלוהים היה רק מתגלם כבשר ודם ועושה את עבודת האלוהות ללא שיתוף הפעולה עם מספר בני אדם כלבבו, לא יכול היה האדם להבין את רצון האל ולא יכול היה להיות בקשר עם אלוהים. על אלוהים להשתמש בבני אדם רגילים כלבבו כדי להשלים עבודה זו, כדי להשגיח על כנסיות ולהנהיג אותן, כדי שחשיבתו של האדם ומוחו של האדם יוכלו לתאר את עבודתו של אלוהים. במילים אחרות, אלוהים משתמש במספר בני אדם כלבבו כדי "לתרגם" את עבודת האלוהות, כלומר לגלות אותה, כדי להמיר את השפה האלוהית לשפה אנושית, כדי שבני האדם יוכלו כולם להבין זאת. אם אלוהים היה עושה כך, איש לא היה מבין את שפתו האלוהית של אלוהים, מכיוון שאחרי הכל, קטן הוא מספר בני האדם כלבבו של אלוהים, ויכולתו של האדם להבין היא מועטה. זו הסיבה שאלוהים בוחר בשיטה זו כשהוא עובד באמצעות התגלמותו כבשר ודם. אם הייתה רק עבודה אלוהית, לא יכול היה האדם להכיר את אלוהים או להיות בקשר עמו, מכיוון שהאדם אינו מבין את שפתו של אלוהים. האדם מסוגל להבין שפה זו רק באמצעות בני אדם כלבבו של אלוהים המבהירים את דבריו. עם זאת, אילו היו רק בני אדם העובדים בקרב האנושות, היה ניתן רק לשמר את חייו הרגילים של האדם; לא היה ניתן לשנות את טבעו של האדם. לא הייתה לעבודתו של אלוהים התחלה חדשה; היו רק השירים הישנים, רק הדברים הנדושים. רק באמצעות האל בהתגלמותו כבשר ודם, אשר אומר כל מה שצריך להיאמר ועושה כל מה שצריך להיעשות ברמת הבשר והדם, ובאמצעות בני האדם הבאים בעקבותיו, העובדים וחווים על פי דבריו, יכול טבע חייהם להשתנות והם יכולים לזרום עם הזמן. מי שעובד באלוהות מייצג את אלוהים, בעוד מי שעובד באנושות הוא מאלה שאלוהים משתמש בהם. כלומר האל בהתגלמותו כבשר ודם שונה מהותית מן האנשים שאלוהים משתמש בהם. האל בהתגלמותו כבשר ודם יכול לעשות את עבודת האלוהות אבל האנשים שהאל משתמש בהם לא יכולים לעשות זאת. בתחילת כל עידן, רוח האל מדברת באופן אישי כדי לפתוח את התקופה החדשה ולהביא את האדם להתחלה חדשה. כשאלוהים מסיים את דבריו, הדבר מסמל שעבודת האל באלוהות הושלמה. לאחר מכן, כל בני האדם הולכים בעקבות אלה שאלוהים משתמש בהם כדי להיכנס לחוויית החיים. באופן דומה, בשלב זה אלוהים מביא את האדם אל העידן החדש ומעניק לכולם התחלה חדשה. בזאת מסתיימת עבודתו של האל כבשר ודם.

אלוהים לא יורד ארצה כדי להפוך את האנושיות הרגילה שלו למושלמת. הוא לא בא כדי לעשות את העבודה של האנושות הרגילה, אלא רק כדי לעשות את עבודת האלוהות בקרב האנושות רגילה. מה שאלוהים מגדיר כאנושיות רגילה הוא לא מה שהאדם מתאר לעצמו. האדם מגדיר "אנושיות רגילה" כנישואין וגידול ילדים. עבור האדם[א], דברים אלה פירושם שהוא בן אדם רגיל. אבל אלוהים לא רואה זאת כך. הוא תופס אנושיות רגילה כחשיבת מחשבות אנושיות רגילות וניהול חיים רגילים, והיוולדות לאנשים רגילים. אבל הרגילות שלו אינה כוללת נישואין וילדים, בניגוד לתפיסת האדם. כלומר עבור האדם, האנושיות הרגילה שעלייה אלוהים מדבר היא דבר שהאדם תופס כהיעדר אנושיות, כמעט ללא רגשות ולכאורה ללא צרכים של הבשר, ממש כמו ישוע, שהיה רק בעל חיצוניות של אדם רגיל ולבש צורה של אדם רגיל, אך במהותו לא היה כאחד האדם. מכאן ניתן לראות כי האל בהתגלמותו כבשר ודם אינו מכיל את כל אשר נכלל באנושיות רגילה, אלא רק חלק מן הדברים שבני האדם זקוקים להם כדי לקיים את הכללים של חיים אנושיים רגילים ותפיסה אנושית רגילה. אבל לדברים אלה אין כל קשר עם מה שאדם תופס כאנושיות רגילה. אלה הם הדברים שאלוהים צריך בהתגלמותו כבשר ודם. עם זאת, יש אנשים שטוענים כי ניתן לטעון שהאל בהתגלמותו כבשר ודם ניחן באנושיות רגילה רק אם יהיה נשוי ויהיו לו ילדים – רק אם תהיה לו משפחה. בלי הדברים האלה, הם אומרים, הוא אינו בן אדם רגיל. אם כן, אני שואל אתכם, האם אלוהים נשוי לרעייה? האם ייתכן שאלוהים יהיה נשוי לבעל? האם יכולים להיות לאלוהים ילדים? האין אלה טענות מופרכות? עם זאת, האל בהתגלמותו כבשר ודם לא יכול לצוץ מתוך סדקים בין סלעים או ליפול מהשמיים. הוא רק יכול להיוולד למשפחה אנושית רגילה. לכן יש לו הורים ואחיות. אלה הם כל הדברים שחייבים להיות לאל כחלק מן האנושיות הרגילה שלו בהתגלמותו כבשר ודם. כך היה עם ישוע. לישוע היו אב ואם, אחיות ואחים. כל זה היה רגיל. אך אם היה נשוי והיו לו ילדים, האנושיות שלו לא הייתה האנושיות הרגילה שאלוהים רצה עבור האל בהתגלמותו כבשר ודם. כך לא היה מסוגל לייצג את האלוהות בעבודתו. רק משום שלא היה נשוי ולא היו לו ילדים, אך נולד להורים רגילים ולמשפחה רגילה הוא היה מסוגל לבצע את העבודה האלוהית. לשם ההבהרה, אלוהים תופס בן אדם רגיל כמי שנולד למשפחה רגילה. רק אדם כזה כשיר לבצע את עבודת האלוהות. מצד שני, אם היה אדם זה נשוי לבעל או לרעיה, ואם היו לו ילדים, הרי שלא יכול היה לבצע עבודה אלוהית מכיוון שהוא ניחן באנושיות רגילה שבני האנוש דורשים אך לא באנושיות הרגילה שאלוהים דורש. מחשבותיו של אלוהים וההבנה של בני האדם לרוב שונים מאוד זה מזה כשמיים וארץ. חלק ניכר משלב זה של עבודת האל נאבק בתפיסותיהם של בני האדם ושונה מהם לאין שיעור. אפשר לומר כי האלוהות מבצעת באופן ישיר את כל השלב זה של עבודת האל, וכי האנושות תומכת בעבודה זו. מכיוון שאלוהים יורד ארצה כדי לבצע את עבודתו בעצמו במקום לתת לאדם לעשות זאת, הוא מגלם את עצמו כבשר ודם (בגוף של אדם רגיל, בלתי שלם) כדי לבצע את עבודתו. הוא משתמש בהתגלמות זו כדי להציג לאנושות עידן חדש, כדי לספר לאנושות של השלב הבא בעבודתו כדי שיוכלו לנהוג על פי הדרך המתוארת בדבריו. בזאת, אלוהים משלים את עבודתו כבשר ודם. עליו לעזוב את האנושות, לא עוד לשכון בבשר ובדם של האנושיות הרגילה, אלא להתרחק מן האדם כדי לבצע חלק נוסף של עבודתו. לאחר מכן, הוא משתמש בבני אדם כלבבו כדי להמשיך בעבודתו בעולם באמצעות קבוצה זו של בני אדם, אך באנושות.

האל בהתגלמותו כבשר ודם לא יכול להישאר עם האדם לנצח מכיוון שיש לאל עוד הרבה עבודה לעשות. הוא לא יכול להיות לכוד בבשר ודם; עליו להשיל את הבשר כדי לעשות את העבודה אשר עליו לעשות, אם כי הוא עושה עבודתו בדמות הבשר והדם. שאלוהים יורד ארצה, הוא לא ממתין עד שיגיע למצב אליו מגיע אדם רגיל לאורך חייו לפני שהוא מת ועוזב. לא משנה מה גיל הבשר שלו, כאשר עבודתו מסתיימת, הוא הולך ועוזב את האדם. אין לו גיל, הוא לא סופר את ימיו על פי גיל האדם. במקום זאת, הוא מסיים את חייו כבשר ודם על פי השלב של עבודתו. אנשים מסוימים עשויים לחוש כי האל בהתגלמותו כבשר ודם חייב להתפתח עד לרמה מסוימת, להתבגר, להזדקן, ולעזוב רק כאשר גופו כושל. זהו דמיונו של האדם; אלוהים לא עובד כך. הוא מתגלם כבשר ודם רק כדי לעשות את העבודה שהוא אמור לעשות, לא כדי לחיות את חיי האדם, הכוללים לידה להורים, התבגרות, הקמת משפחה ופיתוח קריירה, הבאת ילדים לעולם, או חוויית העליות והמורדות של החיים – כל הפעילויות של חיים רגילים. ירידת אלוהים ארצה היא התגלמות רוח האל כבשר ודם וכניסתה לגוף בשר ודם, אבל אלוהים לא חי חיים אנושיים רגילים. הוא בא רק כדי להשלים חלק אחד בתוכנית הניהול שלו. לאחר מכן הוא עוזב את אנושות. כאשר הוא מתגלם כבשר ודם, רוח האל לא הופך את האנושיות הרגילה של הבשר והדם למושלמת. במקום זאת, בזמן שאלוהים קובע, האלוהות עובדת באופן ישיר. לאחר שעשה את כל אשר עליו לעשות והשלים את כהונתו, עבודתה של רוח האל בשלב זה נסתיימה, ואז חיי האל בהתגלמותו כבשר ודם מגיעים לסיום, בין אם בשרו ודמו הגיעו לגיל מיתה. כלומר שלב החיים שאליו הבשר מגיע, כמות הזמן שהוא חי בעולם, תלויים בעבודתה של רוח האל. אין לכך כל קשר למה שהאדם תופס כאנושיות רגילה. קחו את ישוע כדוגמה. הוא חי כבשר ודם במשך שלושים ושלוש שנים וחצי. על פי תוחלת החיים של גוף האדם, הוא לא היה צריך למות בגיל כזה ולא היה צריך לעזוב. אבל לרוח האל כל זה לא היה חשוב. כשהעבודה שלו הסתיימה, גופו נלקח ונעלם עם הרוח. זהו העיקרון שעל פיו אלוהים עובד כבשר ודם. אם כך, במובן הצר של הדברים, האל בהתגלמותו כבשר ודם הוא חסר אנושיות רגילה. שוב, הוא לא יורד ארצה כדי לחיות חיים אנושיים רגילים. הוא אינו מקים לעצמו חיי אדם רגילים ורק לאחר מכן מתחיל לעבוד. במקום זאת, כל עוד הוא נולד למשפחה אנושית נורמלית, הוא מסוגל לבצע את העבודה האלוהית. הוא אינו שואב אפילו מעט מתפיסות האדם; הוא אינו בשר ודם במהותו והוא בהחלט לא מאמץ את דרכי החברה או מערב את עצמו במחשבות או חשיבה אנושיים, ובוודאי שלא מתחבר עם פילוסופיות האדם בדבר התנהגות אנושית. זוהי העבודה שהאל בהתגלמותו כבשר ודם רוצה לבצע והמשמעות המעשית של התגלמותו כבשר ודם. אלוהים מתגלם כבשר ודם בעיקר כדי לבצע שלב של העבודה אשר צריך להתבצע בהתגלמות כבשר ודם. הוא אינו לוקח חלק באף תהליך טריוויאלי אחר והוא אינו חווה חוויות של אדם רגיל. עבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם אינה כוללת חוויות אנושיות רגילות. לפיכך, האל מתגלם כבשר ודם רק כדי להשלים את העבודה שאותה עליו להשלים כבשר ודם. לכל שאר הדברים אין שום קשר אליו. הוא אינו עובר את אותם תהליכים טריוויאליים. לאחר שמסתיימת עבודתו, מסתיימת גם המשמעות של התגלמותו כבשר ודם. הסיום של שלב זה פירושו כי העבודה אשר היה עליו לעשות כבשר ודם הסתיימה – הכהונה של בשרו הושלמה. אולם הוא אינו יכול להמשיך לעבוד כבשר ודם ללא הגבלת זמן. עליו ללכת למקום אחר כדי לעבוד, מקום מחוץ להתגלמותו כבשר ודם. רק כך הוא יכול להשלים את עבודתו במלואה ולהרחיב אותה. אלוהים עובד על פי תוכניתו המקורית. הוא מכיר ויודע מה עליו לעשות ומה הוא השלים כמו את כף ידו. אלוהים מוביל כל אדם על נתיב קבוע מראש. לא ניתן להתחמק מכך. רק מי שרוח האל מנחה אותו יוכל להגיע למנוחה. יתכן כי בעבודה מאוחרת יותר, לא יהיה זה אלוהים המנהיג את האדם על ידי דיבור מתוך התגלמות כבשר ודם, אלא רוח מוחשית אשר תוביל את האדם בחייו. רק אז יוכל האדם לגעת באלוהים באופן קונקרטי, לראות את אלוהים, להיווכח באופן מלא יותר במציאות שאלוהים דורש, כדי להפוך למושלם על ידי האל המעשי. זוהי העבודה שאלוהים רוצה להשלים, הדבר שהוא תכנן מזמן. מכאן, תוכלו כולכם לראות את הנתיב אשר בו עליכם ללכת!

מתוך 'הדבר מופיע בבשר'

הערות:

א. הטקסט המקורי משמיט את המילים "עבור האדם."

הברק ממזרח, כנסיית האל הכול יכול נוסדה בעקבות הופעתו ועבודתו של האל הכול יכול, הביאה השנייה של ישוע אדוננו, המשיח של אחרית הימים. החברים בכנסייה הם אלה המקבלים את עבודתו של האל הכול יכול באחרית הימים, והנכבשים וניצלים באמצעות דבריו. האל הכול יכול ייסד את הכנסייה לבדו והוא שמנהיג אותה כרועה. היא במפורש לא נוסדה על ידי אדם. המשיח הוא האמת, הדרך והחיים. צאנו של אלוהים שומעות בקולו של אלוהים. כל עוד תקראו את דברי האל הכול יכול, תבינו שאלוהים אכן הופיע.