כנסיית האל הכול יכול | האמירה הרביעית

כנסיית האל הכול יכול | ההצלחה או הכישלון תלויים בדרך שבה האדם צועד

רוב בני האדם מאמינים באלוהים למען הייעוד העתידי שלהם או למען הנאה זמנית. בקרב בני אדם שלא עברו אף טיפול, האמונה באלוהים היא למען הכניסה לשמיים, כלומר למען זכייה בגמול. היא לא למען ההפיכה למושלם, או מילוי חובתו של ברוא אל. כלומר רוב בני האדם לא מאמינים באלוהים כדי למלא את אחריותם, או כדי להשלים את חובתם. נדירים המקרים שבהם בני אדם מאמינים באלוהים כדי לחיות חיים בעלי משמעות, ואין בני אדם שמאמינים שמכיוון שהאדם חי, עליו לאהוב את אלוהים לפי חוק השמיים ועקרון הארץ, ושזה ייעודו הטבעי של האדם. לכן, על אף שכל אדם עוסק בחיפוש היעדים הייחודיים לו, יש דמיון בין המטרה והמניע של עיסוקם של כל בני האדם. יתרה מזאת, רוב בני האדם עובדים את אותם דברים. במהלך אלפי השנים האחרונות, מאמינים רבים מתו, ורבים מתו ונולדו מחדש. לא רק אדם אחד או שניים מחפשים את אלוהים, ואפילו לא אלף או אלפיים, אך רוב בני האדם האלה עוסקים בחיפוש למען הסיכויים העתידיים שלהם או למען התקוות המפוארות שלהם. נדירים בני האדם שמסורים למשיח. הרבה מאמינים אדוקים מתו בנפילה ברשתות שלהם עצמם. מעבר לכך, מספר בני האדם שהצליחו הוא קטן להחריד. עד היום, איש לא יודע את הסיבות לכישלונם של בני אדם מסוימים, או את סוד ההצלחה של האחרים. בני האדם שמחפשים את המשיח באופן כפייתי עדיין לא זכו בתובנה פתאומית. הם עדיין לא הצליחו לפרש את התעלומות האלה משום שהם פשוט לא יודעים. אף על פי שהם השקיעו מאמצים אדירים בעיסוקם בחיפוש, הדרך שבה הם צועדים היא לא דרך ההצלחה אלא דרך הכישלון שבה צעדו קודמיהם בעבר. לכן, ללא קשר לאופן שבו הם מחפשים, הם צועדים בדרך המובילה לחושך, הלא כן? הדברים שהם זוכים בהם הם פירות מרים, הלא כן? אומנם קשה לחזות אם בני אדם המתחקים אחר אלה שהצליחו בעבר יצליחו או ייכשלו, אך קשה עוד יותר לבני אדם המחפשים בהתחקות אחר אלה שנכשלו. יש להם סיכוי גדול אף יותר להיכשל, הלא כן? איזה ערך יש לדרך שהם צועדים בה? הם מבזבזים זמן, הלא כן? גם כשבני האדם מצליחים בעיסוקם בחיפוש וגם כשהם נכשלים, יש סיבה לכך. גורלם להצליח או להיכשל לא נקבע על פי העובדה שהם מחפשים כאוות נפשם.

הדרישה הבסיסית ביותר מאמונת האדם באלוהים היא שיהיה לו לב ישר, ושהוא יתמסר ויישמע לאלוהים באמת ובתמים. הדבר שהאדם מתקשה לעשות יותר מכל הוא לתת את כל חייו בתמורה לאמונה אמיתית, שבאמצעותה הוא יוכל לזכות באמת המלאה ולמלא את חובתו כברוא אל. זה הדבר שמי שנכשל לא מסוגל להשיג, ואשר מי שלא יכול למצוא את המשיח אפילו יותר לא מסוגל להשיג. משום שהאדם לא "טוב" בהתמסרות מלאה לאלוהים, משום שהאדם לא מוכן למלא את חובתו לבורא, משום שהאדם רואה את האמת אך נמנע ממנה וצועד בדרך משלו, משום שהאדם תמיד מחפש בכך שהוא צועד בעקבות מי שנכשל, ומשום שהאדם תמיד מתריס נגד שמיים, האדם תמיד נכשל, תמיד הולך שולל אחרי התכסיסים של השטן ונופל ברשת שלו עצמו. משום שהאדם לא מכיר את המשיח, משום שהאדם לא מיומן בהבנת האמת ובחוויית האמת, משום שהאדם מעריץ את פאולוס יתר על המידה וחומד את השמיים יתר על המידה, ומשום שהאדם תמיד דורש שהמשיח יישמע לו ופוקד על אלוהים, האישים הדגולים האלה ובני האדם שחוו את תהפוכות העולם הם בכל זאת בני תמותה, והם בכל זאת מתים במהלך הייסורים שאלוהים ממיט עליהם. על בני האדם האלה אפשר רק לומר שהם מתים מוות טרגי, ושיש הצדקה לסופם, כלומר למותם. כישלונם אף יותר בלתי נסבל עבור השמיים, הלא כן? האמת באה מעולמו של האדם, אך המשיח הוא זה שמוסר את האמת לאדם. מקורה במשיח, כלומר מאלוהים עצמו, והאדם לא יכול להשיג אותה. אולם המשיח מספק את האמת בלבד – הוא לא בא כדי להחליט אם האדם יצליח בעיסוקו בחיפוש האמת. מכאן, ההצלחה או הכישלון באמת תלויים רק בעיסוקו של האדם בחיפוש. ההצלחה או הכישלון של האדם באמת מעולם לא היו קשורים מעולם למשיח, אלא שהם נקבעים על פי עיסוקו של האדם בחיפוש. לא ניתן לתלות באלוהים את ייעודו של האדם ואת הצלחתו או כישלונו. זאת משום שזה לא עניין הנוגע לאלוהים עצמו אלא עניין המתקשר באופן ישיר לחובה שברוא אל חייב למלא. רוב בני האדם יודעים קצת על עיסוקם וייעודם של פאולוס ופטרוס, אך בני האדם לא מכירים דבר מלבד סופם של פטרוס ופאולוס, והם לא יודעים דבר על סוד הצלחתו של פטרוס, או על הליקויים שהובילו לכישלונו של פאולוס. על כן, אם אתם כלל לא מסוגלים להבין את מהותה העמוקה של עיסוקם, הרי שהעיסוק של רובכם עדיין ייכשל, ואפילו אם מעטים מכל יצליחו, הם עדיין לא ישתוו לפטרוס. אם דרך העיסוק שלכם היא הדרך הנכונה, יש לכם סיכוי להצליח. אם הדרך שבה אתם פוסעים בעיסוקכם בחיפוש האמת היא לא הדרך הנכונה, לעולם לא תהיו מסוגלים להצליח, וסופכם יהיה דומה לסופו של פאולוס.

פטרוס היה אדם שהפך למושלם. רק לאחר שהוא חווה ייסורים ומשפט וזכה משום כך באהבתו הטהורה של אלוהים, הוא הפך למושלם לגמרי. הדרך שבה הוא צעד הייתה הדרך של ההפיכה למושלם. כלומר מהרגע הראשון, הדרך שפטרוס צעד בה הייתה הדרך הנכונה, והמניע לאמונתו באלוהים היה המניע הנכון, ולכן הוא היה לאדם שהפך למושלם. הוא פסע בדרך חדשה שהאדם מעולם לא צעד בה בעבר, ואילו הדרך שפאולוס צעד בה מהרגע הראשון הייתה הדרך המנוגדת למשיח, ורק משום שרוח הקודש רצתה להשתמש בו ולנצל בעבודתה את הכישרונות שלו ואת כל מעלותיו, הוא עבד עבור המשיח במשך כמה עשורים. הוא בסך הכל היה אדם שרוח הקודש השתמשה בו, והיא לא השתמשה בו משום שישוע ראה בעין יפה את אנושיותו, אלא משום הכישרונות שלו. הוא היה מסוגל לעבוד למען ישוע משום שהוא הוכה אפיים ארצה, ולא משום שהוא שמח לעשות זאת. הוא היה מסוגל לעשות עבודה כזו בזכות הנאורות וההכוונה של רוח הקודש, והעבודה שהוא עשה לא ייצגה בשום אופן את עיסוקו או את אנושיותו. עבודתו של פאולוס מייצגת עבודה של עבד, כלומר הוא עשה עבודה של שליח. לעומת זאת, פטרוס היה שונה: הוא גם עשה עבודה, אך היא לא הייתה רבה כעבודתו של פאולוס. הוא עבד מתוך העיסוק שלו בהיווכחותו, ועבודתו הייתה שונה מעבודתו של פאולוס. עבודתו של פטרוס הייתה מילוי חובתו של ברוא אל. הוא לא עבד בתפקיד שליח, אלא עבד כחלק מעיסוקו בחיפוש אהבת האל. גם מהלך עבודתו של פאולוס כלל את עיסוקו האישי: עיסוקו היה אך ורק למען תקוותיו לעתיד ולמען רצונו בייעוד טוב. הוא לא קיבל זיכוך במהלך עבודתו, והוא גם לא קיבל גיזום או טיפול. הוא האמין שכל עוד עבודתו מספקת את רצון האל, וכל עוד מעשיו מרצים את אלוהים, ממתין לו גמול בסוף הדרך. לא היו חוויות אישיות בעבודתו – היא נעשתה לשם העבודה עצמה ולא מתוך עיסוק בחיפוש שינוי. כל עבודתו הייתה עסקת חליפין. היא לא הכילה דבר מהחובה או ההישמעות של ברוא אל. במהלך עבודתו, לא התרחש שינוי בטבעו הישן של פאולוס. עבודתו הייתה רק שירות לאחרים, והיא לא הייתה מסוגלת להביא לשינוי בטבעו. פאולוס ביצע את עבודתו באופן ישיר, מבלי להפוך למושלם או לעבור טיפול, והגמול הוא מה שהניע אותו. פטרוס היה שונה: הוא עבר גיזום וכן טיפול וזיכוך. המטרה וההנעה של עבודתו של פטרוס היו שונות מהותית מאלה של פאולוס. על אף שפטרוס לא עשה כמות רבה של עבודה, טבעו עבר שינויים רבים, ומה שהוא חיפש היה האמת ושינוי של ממש. עבודתו לא התבצעה רק לשם העבודה עצמה. על אף שפאולוס עשה עבודה רבה, כולה הייתה עבודתה של רוח הקודש, ואפילו שפאולוס שיתף פעולה עם העבודה הזו, הוא לא חווה אותה. הסיבה היחידה שפטרוס עשה פחות עבודה הייתה שרוח הקודש לא עשתה עבודה רבה דרכו.

כמות עבודתם לא קבעה אם הם הפכו למושלמים. עיסוקו של האחד היה כדי לקבל גמול ואילו עיסוקו של השני היה כדי לזכות באהבתו המלאה של אלוהים ולמלא את חובתו כברוא אל, ככל שיכול היה להביא לידי ביטוי צלם חביב כדי לְרַצות את רצונו של אלוהים. מבחינה חיצונית, הם היו שונים, וגם המהות שלהם הייתה שונה. לא תוכלו לקבוע מי מהם הפך למושלם על סמך כמות העבודה שהם עשו. פטרוס רצה להביא לידי ביטוי בחייו את צלמו של אדם שאוהב את אלוהים, להיות אדם שנשמע לאלוהים, להיות אדם שמקבל טיפול וגיזום ולהיום אדם שממלא את חובתו כברוא אל. הוא היה מסוגל להתמסר לאלוהים, להפקיד את כל כולו בידיו של אלוהים ולהישמע לו עד המוות. זה מה שהוא גמר בדעתו לעשות, ויתר על כן, זה מה שהוא השיג. זו הסיבה המהותית לכך שסופו היה שונה מזה של פאולוס בסופו של דבר. העבודה שרוח הקודש עשתה בפטרוס הייתה להפוך אותו למושלם, והעבודה שרוח הקודש עשתה בפאולוס הייתה להשתמש בו. זאת משום שהאופי וההשקפות שלהם בנוגע לעיסוק היו שונים. לשניהם הייתה עבודתה של רוח הקודש. פטרוס יישם את העבודה הזו בעצמו וכן סיפק אותה לאחרים. לעומת זאת, פאולוס רק סיפק את כלל עבודתה של רוח הקודש לאחרים, והוא לא זכה ממנה לדבר בעצמו. לכן, לאחר שפאולוס חווה את עבודתה של רוח הקודש במשך שנים כה רבות, בקושי חלו בו שינויים. הוא עדיין נשאר כמעט בדיוק במצבו הטבעי, והא עדיין היה פאולוס הישן. רק לאחר שעמד בקשיים של עבודה רבת שנים, הוא למד איך "לעבוד," ורכש סיבולת, אל אופיו הישן – אופיו התחרותי ורודף הבצע – נותר כשהיה. לאחר שעבד במשך שנים כה רבות, הוא לא הכיר את טבעו המושחת ולא נפטר מטבעו הישן, והוא עדיין ניכר בבירור בעבודתו. בסך הכל היה בו יותר ניסיון בעבודה, אך ניסיון מועט כל כך כשלעצמו לא היה מסוגל לשנות אותו, ולא יכול היה לשנות את השקפותיו על הקיום או על חשיבות העיסוק שלו. על אף שהוא עבד שנים רבות למען המשיח, ולא התנכל עוד לאדון ישוע, לא היה כל שינוי בלבו במידה שבה הוא הכיר את אלוהים. פירוש הדבר הוא שהוא לא עבד כדי להתמסר לאלוהים, אלא נאלץ לעבוד לשם הייעוד העתידי שלו. משום שבראשית, הוא התנכל למשיח ולא נשמע למשיח. הוא היה מורד מיסודו שהתנגד למשיח במכוון ואדם שלא הכיר את עבודתה של רוח הקודש. בסיום עבודתו, הוא עדיין לא הכיר את עבודתה של רוח הקודש, והוא רק פעל מרצונו החופשי בהתאם לאופיו, מבלי להתייחס כלל לרצונה של רוח הקודש. ולכן אופיו היה עוין כלפי המשיח והוא לא נשמע לאמת. אדם כזה, שעבודתה של רוח הקודש זנחה אותו, אשר לא מכיר את עבודתה של רוח הקודש ואשר גם מתנגד למשיח – כיצד יכול אדם כזה לזכות בישועה? ישועת האדם לא תלויה בכמות העבודה שהוא עושה, או במידת התמסרותו. היא נקבעת בהתאם למידה שבה הוא מכיר את עבודתה של רוח הקודש, ליכולתו להנהיג את האמת ולמידה שהשקפותיו על העיסוק בחיפוש עולות בקנה אחד עם האמת. על אף שגילויים טבעיים אכן התרחשו לאחר שפטרוס הפך לחסיד של ישוע, הוא היה מוכן מלכתחילה להישמע לרוח הקודש ולחפש את המשיח. הציות שלו לרוח הקודש היה טהור: הוא לא חיפש פרסום או עושר – מה שהניע אותו היה הציות לאמת. אף על פי שהיו שלושה מקרים שבהם פטרוס הכחיש שהוא מכיר את המשיח, ואף על פי שהוא פיתה את האדון ישוע, החולשה האנושית הקלה הזו לא באה לידי ביטוי בטבעו, לא השפיעה על עיסוקו העתידי ולא יכולה להוכיח כראוי שהפיתוי שלו היה מעשה של צורר משיח. חולשה אנושית רגילה היא דבר שמשותף לכל בני האדם בעולם – האם ציפיתם שפטרוס יהיה שונה? בני האדם מחזיקים בהשקפות מסוימות על פטרוס משום שהוא עשה כמה טעויות טיפשיות, הלא כן? ובני האדם מעריצים כל כך את פאולוס בזכות כל העבודה שהוא עשה, ובזכות כל האיגרות שהוא כתב, הלא כן? כיצד האדם יהיה מסוגל להבין את מהותו של האדם לאשורה? בני האדם שניחנים באמת בהיגיון יכולים לראות דבר כה חסר חשיבות, נכון?

על אף שהשנים הרבות שבהן פטרוס עבר חוויות כאובות לא תועדו בספרי הקודש, זו לא הוכחה שפטרוס לא חווה חוויות אמיתיות או שפטרוס לא הפך למושלם. כיצד ייתכן שהאדם יעלה על דעתו את עבודתו המלאה של אלוהים? ישוע לא בחר באופן אישי מה יתועד בכתבי הקודש – דורות מאוחרים יותר הם שערכו אותם. על כן, כל מה שתועד בספרי הקודש נבחר על פי תפיסותיו של האדם, הלא כן? מעבר לכך, סופם של פטרוס ופאולוס לא מפורטים במפורש באיגרות, ולכן האדם שופט את פטרוס ואת פאולוס על פי תפיסותיו שלו, ועל פי העדפותיו שלו. ומשום שפאולוס עשה כל כך הרבה עבודה, משום ש"תרומותיו" היו כה רבות, הוא זכה באמון ההמונים. האדם מתרכז בדברים שטחיים בלבד, הלא כן? כיצד האדם יהיה מסוגל להבין את מהותו של האדם לאשורה? זאת ועוד, מכיוון שפאולוס היה מושא להערצה במשך אלפי שנים, מי יעז להתכחש בפזיזות לעבודתו? פטרוס היה רק דייג, ולכן איך ייתכן שתרומתו רבה כתרומתו של פאולוס? על סמך תרומותיהם, פאולוס אמור היה לבוא על גמולו לפני פטרוס, ואמור היה להיות יותר כשיר לזכות לאישורו של אלוהים. מי היה מאמין שהדרך היחידה שבה אלוהים טיפל בפאולוס הייתה לעשות עבודה באמצעות הכישרונות שלו, בעוד שאלוהים הפך את פטרוס למושלם? האדון ישוע לא ערך תוכניות עבור פטרוס ופאולוס מההתחלה בשום פנים ואופן: הם הפכו למושלמים או שימשו לעבודה בהתאם לאופיים הפנימי. על כן, מה שבני האדם רואים הוא בסך הכל תרומותיו החיצוניות של האדם, ואילו מה שאלוהים רואה הוא מהותו של האדם, וכן הדרך שבה האדם צועד בעיסוקו מההתחלה, והמניע של עיסוקו של האדם. בני האדם מודדים אדם על פי השקפותיו ועל פי התפיסות שלהם עצמם, אך סופו של אדם לא נקבע על פי חיצוניותו. לכן אני אומר שאם הדרך שאתם צועדים בה מההתחלה היא דרך ההצלחה, ואם נקודת המבט שלכם בנוגע לעיסוק היא נקודת המבט הנכונה מההתחלה, אתם דומים לפטרוס. אם הדרך שאתם פוסעים בה היא דרך הכישלון, גם אם תשלמו מחיר יקר, סופכם יהיה כסופו של פאולוס. כך או כך, ייעודכם וההצלחה או הכישלון שלכם נקבעים שניהם על פי חיפושכם בדרך הנכונה או השגויה, ולא על פי מסירותכם או המחיר שאתם משלמים. המהות של פטרוס ופאולוס והמטרות שהם עסקו בהן היו שונות. האדם לא מסוגל לגלות את הדברים האלה, ורק אלוהים יכול ידעת אותם בשלמותם. זאת מכיוון שמה אלוהים רואה הוא מהותו של האדם, ואילו האדם לא מכיר את מהותו כלל ועיקר. האדם לא מסוגל לחזות במהות הטמונה באדם או בשיעור הקומה שלו בפועל, ולפיכך הוא לא מסוגל לזהות את הסיבות לכישלון ולהצלחה של פאולוס ופטרוס. הסיבה לכך שרוב בני האדם מעריצים את פאולוס ולא את פטרוס היא משום שפאולוס שימש לעבודה ציבורית, והאדם מסוגל לתפוס את העבודה הזו, ולכן בני האדם מכירים ב"הישגים" של פאולוס. לעומת זאת, החוויות של פטרוס אינן גלויות לאדם, והאדם לא מסוגל להשיג את הדברים שהוא חיפש, ולכן אין לאדם עניין בפטרוס.

פטרוס הפך למושלם באמצעות חוויית הטיפול והזיכוך. הוא אמר, "עליי לְרַצות את רצונו של אלוהים בכל עת. בכל מעשיי, אני רק שואף לְרַצות את רצונות של אלוהים, וגם אם יומטו עליי ייסורים, וגם אם אשפט, אני עדיין אשמח לעשות זאת." פטרוס הקדיש את כל כולו לאלוהים, ועבודתו, דבריו וכל חייו נועדו כולם לאהוב את אלוהים. הוא היה אדם שחיפש קדושה, וככל שהוא חווה יותר דברים, כך גדלה אהבתו לאלוהים בעומק לבו. פאולוס, לעומתו, עשה רק עבודה כלפי חוץ, ועל אף שגם הוא עבד קשה, מאמציו הוקדשו לעשיית עבודתו כראוי כדי לזכות בגמול. אילו הוא ידע שהוא לא יקבל גמול, הוא היה מפסיק לעבוד. לפטרוס היו חשובים אהבת האמת בתוך לבו והדברים המעשיים שניתן להשיג. לא היה אכפת לו אם הוא יקבל גמול – היה אכפת לו אם טבעו יכול להשתנות. לפאולוס היה אכפת מעבודה קשה, מעבודה ומסירות כלפי חוץ, ומהדוקטרינות שבני אדם רגילים לא חוו. לא היה אכפת לו כלל מהשינויים העמוקים בתוכו ומאהבת אמת כלפי אלוהים. החוויות של פטרוס נועדו להשיג אהבת אמת והכרה אמיתית. חוויותיו נועדו לזכות בקשר קרוב יותר עם אלוהים ולהביא לידי ביטוי דברים מעשיים בחייו. עבודתו של פאולוס נבעה ממה שישוע הטיל עליו, והיא נועדה להשיג את הדברים שהוא חפץ בהם, אך הדברים האלה לא היו קשורים לאופן שבו הוא הכיר את עצמו ואת אלוהים. עבודתו נועדה אך ורק להימנע מייסורים וממשפט. מה שפטרוס חיפש היה אהבה טהורה, ומה שפאולוס חיפש היה כתר הצדקה. פטרוס חווה שנים רבות של עבודת רוח הקודש, והוא הכיר את המשיח באופן מעשי, וכן הכיר את עצמו לעומק. משום כך, אהבתו לאלוהים הייתה טהורה. שנים רבות של זיכוך העצימו את האופן שבו הוא הכיר את ישוע ואת החיים, ואהבתו הייתה אהבה שלא תלויה בדבר – הייתה זו אהבה ספונטנית, והוא לא ביקש דבר בתמורה ולא קיווה לגמול. פאולוס עבד במשך שנים רבות, אך הוא לא הכיר את המשיח באופן מעמיק, והאופן שבו הוא הכיר את עצמו היה עלוב. פשוט לא הייתה לו אהבה למשיח, ועבודתו ומסלול צעידתו נועדו לאפשר לו לנוח על זרי הדפנה. הוא חיפש את הכתר המשובח ביותר, ולא את האהבה הטהורה ביותר. הוא לא חיפש באופן פעיל, אלא רק באופן פסיבי. הוא לא מילא את חובתו, אלא נאלץ לעסוק בחיפוש לאחר שעבודתה של רוח הקודש השתלטה עליו. משום כך, עיסוקו לא מוכיח שהוא היה ברוא אל כשיר. פטרוס היה ברוא האל הכשיר שמילא את חובתו. האדם חושב שכל מי שתורם לאלוהים צריך לקבל גמול, ושככל שהתרומה גדולה יותר, כך מובן יותר מאליו שאלוהים יראה את התורם בעין יפה. באופן מהותי, האדם רואה בתרומות כאלה עסקאות חליפין, והוא לא שואף למלא את חובתו כברוא אל. מבחינתו של אלוהים, ככל שבני האדם מחפשים אהבת אמת לאלוהים וציות מוחלט לאלוהים, שפירושם גם שאיפה למלא את חובתם כברואי אל, כך הם יכולים יותר לזכות באישורו של אלוהים. השקפות של אלוהים היא לדרוש שהאדם יחזיר לעצמו את חובתו ומעמדו המקוריים. האדם הוא ברוא אל, ולכן אסור לאדם לצאת מגבולותיו ולהציב דרישות לאלוהים, ועליו למלא את חובתו כברוא אל ולא יותר. הייעודים של פאולוס ופטרוס נמדדו לפי יכולתם למלא את חובתם כברואי אל, ולא לפי מידת תרומתם. ייעודיהם נקבעו על פי מה שהם חיפשו מההתחלה, ולא על פי כמות העבודה שהם עשו או האופן שבו בני אדם אחרים העריכו אותם. משום כך, שאיפת האדם למלא את חובתו כברוא אל היא הדרך להצלחה; חיפוש הדרך של אהבת אמת לאלוהים הוא הדרך הנכונה ביותר; שאיפת האדם לשינויים בטבעו הישן וחיפושו אחר אהבה טהורה לאלוהים הם הדרך להצלחה. דרך כזו להצלחה היא הדרך להחזרת החובה המקורית והמראה המקורי של ברוא אל. זו דרך החזרה, וזו גם המטרה של כל עבודתו של אלוהים מהראשית ועד התכלית. אם עיסוקו של האדם נגוע בדרישות אישיות ראוותניות וחשקים לא רציונליים, ההשפעה שהוא ישיג לא תשנה את טבעו. עיסוק כזה סותר את עבודת החזרה. אין ספק שזו לא עבודה שעושה רוח הקודש, ולכן זו הוכחה שעיסוק כזה לא יקבל אישור מאלוהים. איזו חשיבות יש לעיסוק שלא יקבל אישור מאלוהים?

העבודה שעשה פאולוס הוצגה לאדם, אך טוהר אהבתו לאלוהים, עומק אהבתו לאלוהים בלבו – אלה הם דברים שהאדם לא יכול לראות. האדם יכול לחזות רק בעבודה שהוא עשה, וממנה האדם יודע שרוח הקודש לבטח השתמשה בו, ולכן האדם חושב שפאולוס יותר טוב מפטרוס ושעבודתו הייתה רבה יותר, משום שהוא היה מסוגל לתמוך בכנסיות. פטרוס רק דאג לחוויותיו האישיות, ואסף סביבו רק בני אדם ספורים במהלך עבודתו המזדמנת. קיימות ממנו רק מעט איגרות לא ידועות, אך מי יודע כמה רבה הייתה האהבה לאלוהים בעומק לבו? פאולוס עשה לילות כימים בעבודתו למען אלוהים: כל עוד הייתה עבודה, הוא עשה אותה. הוא הרגיש שכך הוא יהיה מסוגל לזכות בכתר, ויוכל לְרַצות את אלוהים, אך הוא לא חיפש דרכים להשתנות באמצעות עבודתו. כל דבר שלא ריצה את רצונו של אלוהים בחייו של פטרוס גרם לפטרוס להרגיש שלא בנוח. אם דבר מה לא ריצה את רצונו של אלוהים, פטרוס התמלא בחרטה וחיפש דרך ראויה שבה הוא יוכל לְרַצות את לבו של אלוהים. אפילו בהיבטים הכי הפעוטים והכי חסרי החשיבות בחייו, הוא דרש מעצמו לְרַצות את רצונו של אלוהים. הוא החמיר לא פחות בכל הנוגע לטבעו הישן, והיה קפדני בדרישותיו מעצמו, כדי להתקדם אל עומק האמת. פאולוס חיפש רק מוניטין ומעמד שטחיים. הוא שאף להתרברב בפני האדם, ולא שאף להתקדם כהוא זה בהיווכחותו בחיים. היה לו אכפת מדוקטרינה ולא מהמציאות. יש כאלה שאומרים: "פאולוס עשה עבודה רבה למען אלוהים. מדוע אלוהים לא הנציח אותו? פטרוס ביצע רק עבודה מעטה למען אלוהים, והוא לא תרם תרומה רבה לכנסיות. מדוע הוא הפך למושלם?" פטרוס אהב את אלוהים במידה מסוימת, כפי שאלוהים דרש. רק לבני אדם כאלה יש עדות. ומה עם פאולוס? האם אתם יודעים כמה פאולוס אהב את אלוהים? למה נועדה עבודתו של פאולוס? ולמה נועדה עבודתו של פטרוס? פטרוס לא עשה עבדה רבה, אך האם אתם יודעים מה היה בעומק לבו? עבודתו של פאולוס נוגעת לקיום הכנסיות ולתמיכה בכנסיות. פטרוס חווה שינויים בטבע חייו – הוא חווה את אהבה לאלוהים. עכשיו, כשאתם יודעים את ההבדל במהותם, אתם יכולים להבין מי מהם האמין באלוהים באמת ומי מהם לא האמין באלוהים באמת. אחד מהם אהב את אלוהים באמת, והשני לא אהב את אלוהים באמת; האחד עבר שינויים בטבעו והשני לא; האחד זכה בהערצתם של בני האדם ולצלם אדיר, והשני שירת בצניעות ובני האדם לא מיהרו להבחין בו; האחד חיפש קדושה והשני לא, ועל אף שהוא לא היה טמא, לא הייתה לו אהבה טהורה; האחד ניחן באנושיות אמיתית והשני לא; האחד ניחן בהיגיון של ברוא אל והשני לא. אלה ההבדלים במהותם של פאולוס ופטרוס. הדרך שפטרוס צעד בה היא דרך ההצלחה, וזו גם הדרך להשגת החזרה לאנושיות רגילה ולחובתו של ברוא אל. פטרוס מייצג את כל המצליחים. הדרך שפאולוס צעד בה היא דרך הכישלון, והוא מייצג את כל בני האדם שנשמעים לאלוהים ומשקיעים מאמצים רק באופן שטחי, ולא אוהבים את אלוהים באמת ובתמים. פאולוס מייצג את בני האדם שלא מחזיקים באמת. באמונתו באלוהים, פטרוס שאף לְרַצות את אלוהים בכל מעשיו, ושאף להישמע לכל הוראותיו של אלוהים. ללא כל תלונה, הוא היה מסוגל לקבל ייסורים ומשפט, וכן זיכוך, צרות וחוסר בחייו, ואף אחד מהדברים האלה לא יכול היה לשנות את אהבתו לאלוהים. האין זו האהבה המושלמת לאלוהים? האין זה מילוי חובתו של ברוא אל? ייסורים, משפט וצרות – אתם מסוגלים להגיע לציות עד המוות, זה מה שכל ברוא אל צריך להגיע אליו, וזה טוהר האהבה כלפי אלוהים. אם האדם יכול להגיע לכך, הוא ברוא אל כשיר, ואין דבר שמְרַצה יותר את רצונו של הבורא. תארו לעצמכם שאתם מסוגלים לעבוד למען אלוהים, אך שאתם לא נשמעים אלוהים, ושאתם לא מסוגלים לאהוב את אלוהים באמת. לא רק שלא תמלאו כך את חובתו של ברוא אל, אלא שאלוהים גם יגנה אתכם, משום שהאמת לא ברשותכם, משום שאתם לא מסוגלים להישמע לאלוהים, ומשום שאתם ממרים את פיו של אלוהים. אכפת לכם רק מעבודתכם למען אלוהים, ולא אכפת לכם מהנהגת האמת או מהכרת עצמכם. אתם לא מבינים או מכירים את הבורא, ואתם לא נשמעים לבורא או אוהבים אותו. אתם ממרים את פיו של אלוהים מבטן ומלידה, והבורא לא אוהב בני אדם כאלה.

יש כאלה שאומרים: "פאולוס עשה כמות אדירה של עבודה, נשא עול גדול למען הכנסיות ותרם להן כל כך הרבה. שלוש עשרה האיגרות של פאולוס תמכו ב-2,000 שנים של עידן החסד, ומלבד ארבע הבשורות, הן כתבי הקודש החשובים ביותר. מי יכול להשוות לו? איש לא יכול לפענח את ההתגלות של יוחנן, ואילו האיגרות של פאולוס מספקות חיים, והעבודה שהוא עשה הועילה לכנסיות. מי עוד יכול היה להשיג דברים כאלה? ואיזו עבודה עשה פטרוס?" כשהאדם מודד אחרים, הוא עושה זאת על פי תרומתם. כשאלוהים מודד את האדם, הוא עושה זאת כל פי טבעו. מבין בני האדם שחיפשו חיים, פאולוס היה אדם שלא הכיר את מהותו שלו. הוא לא היה צנוע או צייתן בשום אופן, והוא לא הכיר את מהותו, שהייתה מנוגדת לאלוהים. על כן, הוא היה אדם שלא עבר חוויות מפורטות ואדם שלא הנהיג את האמת. פטרוס היה שונה. הוא היה מודע לפגמים שלו, לחסרונות שלו ולטבעו המושחת כברוא אל, ולכן הייתה לו דרך הנהגה שבאמצעותה הוא שינה את טבעו. הוא לא היה מבני האדם שיש להם רק דוקטרינה ואין להם מציאות כלל. בני האדם שמשתנים הם כאלה שזכו לישועה – הם כאלה שכשירים לעסוק בחיפוש האמת. בני אדם שלא משתנים הם כאלה שאבד עליהם הקלח מעצם טבעם – הם בני האדם שלא זכו בישועה, כלומר בני האדם שאלוהים מתעב ודוחה. אלוהים לא ינציח אותם גם אם הם עשו הרבה עבודה. כשאתם משווים זאת לעיסוק שלכם, תוכלו לזהות בקלות אם אתם דומים לפטרוס או לפאולוס. אם עדיין אין אמת במה שאת מחפשים, ואם אתם עדיין יהירים וחצופים כמו פאולוס עד היום, ואתם עדיין רברבנים חלקלקים כמוהו, אין ספק שאתם אווילים נכשלים. אם אתם מחפשים כמו שפטרוס חיפש, אם אתם שואפים לנוהגים ולשינויים אמיתיים ואתם לא יהירים וגאים, אלא שואפים למלא את חובתכם, משמע שתהיו ברואי אל שיכולים להשיג ניצחון. פאולוס לא הכיר את המהות והשחיתות שלו, ועל אחת כמה וכמה הוא לא הכיר את המרדנות שלו. הוא מעולם לא הזכיר את ההתרסה הבזויה שלו כלפי המשיח, והוא לא הביע חרטה רבה. הוא רק הציע הסבר קצר, ובמעמקי לבו, הוא לא שמע לגמרי לאלוהים. על אף שהוא נפל ארצה בדרך לדמשק, הוא לא התבונן עמוק אל תוך עצמו. הוא הסתפק בהמשך עבודתו בלבד ולא חשב את ההכרה העצמית ושינוי הטבע הישן שלו לעניינים החיוניים ביותר. הוא הסתפק באמירת האמת בלבד, בקיום בני אדם אחרים כדרך לשכך את המצפון שלו, ובכך שהוא כבר לא מתנכל לתלמידיו של ישוע כדי להתנחם ולסלוח לעצמו על חטאי העבר. המטרה של עיסוקו הייתה אך ורק כתר עתידי ועבודה בת חלוף; המטרה של עיסוקו הייתה חסד רב. הוא לא חיפש אמת מספקת, ולא שאף להתקדמות נוספת לעומק האמת שהוא לא הבין בעבר. לכן אפשר לומר שהאופן שבו הוא הכיר את עצמו היה שקרי, והוא לא קיבל ייסורים או משפט. יכולתו לעבוד אין פירושה שהוא לא הכיר את טבעו ומהותו שלו עצמו. הוא התמקד בנוהגים כלפי חוץ בלבד. מעבר לכך, הוא לא חתר לשינוי אלא להכרה. עבודתו הייתה תוצאה מוחלטת של הופעתו של ישוע על הדרך לדמשק. היא לא הייתה דבר שהוא גמר בדעתו לעשות במקור, והיא לא הייתה עבודה שהתרחשה לאחר שטבעו הישן זכה לגיזום. ללא קשר לאופן שבו הוא עבד, טבעו הישן לא השתנה, ולכן עבודתו לא כיפרה על חטאי העבר שלו אלא רק השפיעה על הכנסיות באותה תקופה. בהיותו אדם כזה, שטבעו הישן לא השתנה – כלומר אדם שלא זכה לישועה ושהאמת לא הייתה ברשותו על אחת כמה וכמה – האדון ישוע לא היה מסוגל לקבל אותו בשום אופן. הוא לא היה מלא באהבה ויראה לישוע המשיח, והוא לא היה מיומן בחיפוש האמת, וקל וחומר שהוא לא חקר את תעלומת ההתגלמות כבשר ודם. הוא היה בסך הכל אדם בעל כישורי התחכמות, אשר לא היה נכנע לאדם יותר מרומם ממנו או לאדם שהאמת בידיו. הוא קינא בבני האדם ובאמיתות שהיו מנוגדים אליו או שהיו עוינים כלפיו, והעדיף את בני האדם המוכשרים שהציגו צלם חשוב וניחנו בהכרה מעמיקה. הוא לא אהב להתרועע עם בני אדם עניים שחיפשו את הדרך האמיתית ודאגו לאמת בלבד. במקום זאת, הוא התעניין באישים בכירים מארגונים דתיים שדיברו רק על דוקטרינות ואשר היה להם ידע רב. לא הייתה בו אהבה לעבודה החדשה של רוח הקודש, ולא היה לו אכפת מכיוונה של העבודה החדשה של רוח הקודש. במקום זאת, הוא העדיף את התקנות והדוקטרינות שהיו מרוממות יותר מאמיתות כלליות. על סמך מהותו המולדת וכל הדברים שהוא חיפש, הוא לא ראוי להיחשב לנוצרי שחיפש את האמת, וקל וחומר שהוא לא ראוי להיחשב לעבד נאמן בבית האל, משום שצביעותו הייתה רבה מדי ומרדנותו הייתה חמורה מדי. על אף שהוא ידוע כעבדו של האדון ישוע, הוא לא היה כשיר כלל לבוא בשער של מלכות שמיים, מכיוון שמעשיו מראשית ועד תכלית לא היו צודקים כלל ועיקר. אפשר לראות בו רק אדם צבוע וחוטא אשר אף על פי כן עבד למען המשיח. על אף שאי-אפשר לקרוא לו רע, בהחלט אפשר לקרוא לו חוטא. הוא עשה עבודה רבה, אך אין לשפוט אותו על כמות העבודה שהוא עשה, אלא על איכותה ומהותה. רק כך אפשר להכריע את הנושא. הוא תמיד האמין: "אני מסוגל לעבוד. אני יותר טוב מבני אדם אחרים. אני מתחשב בעול של אלוהים יותר מכל אדם אחר, ואיש לא מכה על חטא יותר ממני, מכיוון שהאור הגדול האיר עליי וראיתי את האור הגדול, ולכן אני מכה על חטא יותר מכל אדם אחר." באותה עת, זה מה שהוא חשב בלבו. עם סיום עבודתו, פאולוס אמר: "את המלחמה הטובה נלחמתי, את המרוץ השלמתי. מעתה שמורה לי עטרת הצדקה." המלחמה, העבודה והמרוץ שלו היו כולם למען כתר הצדקה, והוא לא פרץ קדימה באופן פעיל. על אף שעבודתו לא הייתה שטחית, אפשר לומר שעבודתו נועדה אך ורק כדי לכפר על הטעויות שלו, לכפר על ההאשמות שמצפונו הטיח בו. הוא רק קיווה להשלים את עבודתו, לסיים את המרוץ, ולהילחם במלחמה כמה שיותר מהר, כדי לזכות בכתר הצדקה שהוא השתוקק אליו בהקדם האפשרי. הוא לא השתוקק לפגוש את האדון ישוע באמצעות חוויותיו והכרתו האמיתית, אלא לסיים את עבודתו כמה שיותר מהר, כדי לקבל את הגמול שהוא זכאי לו על עבודתו כשהוא יפגוש את האדון ישוע. הוא השתמש בעבודתו כנחמה וכעסקת חליפין בתמורה לכתר עתידי. הוא לא חיפש את האמת או את אלוהים, כי אם את הכתר. איך ייתכן שעיסוק כזה יעמוד ברף? הדמיונות המופלאים שלו חדרו אל כל מניעיו, אל כל עבודתו, אל המחיר שהוא שילם ואל כל מאמציו – הוא עבד אך ורק על פי רצונותיו שלו. לאורך כל עבודתו, הוא כלל לא שילם את המחיר בנכונות – הוא רק ביצע עסקה. הוא לא עשה מאמצים מרצון כדי למלא את חובתו, אלא מרצון להשיג את מטרת העסקה. האם יש ערך למאמצים כאלה? מי היה משבח את מאמציו הטמאים? למי יש עניין במאמצים כאלה? עבודתו הייתה מלאה בחלומות על העתיד ובתוכניות נפלאות, והיא לא הכילה אף דרך לשנות את הטבע האנושי. כל כך הרבה מנדיבותו הייתה העמדת פנים. עבודתו לא העניקה חיים, אלא הייתה אדיבות מזויפת – היא הייתה עסקת חליפין. איך ייתכן שעבודה כזו תוביל את האדם לדרך החזרה אל חובתו המקורית?

הדבר היחיד שפטרוס חיפש היה לבו של אלוהים. הוא שאף למלא את רצונו של אלוהים. ללא קשר לסבל והצרות, הוא עדיין היה מוכן למלא את רצונו של אלוהים. אין עיסוק טוב יותר עבור אדם שמאמין באלוהים. הדברים שפאולוס חיפש היו נגועים בבשרו ודמו ובתפיסות, בתוכניות ובמזימות האישיות שלו. הוא לא היה ברוא אל כשיר כלל ועיקר, והוא לא היה אדם השואף למלא את רצונו של אלוהים. פטרוס שאף לשמוע לתזמוריו של אלוהים, ועל אף שהעבודה שהוא עשה לא הייתה רבה, המניע של עיסוקו ושל הדרך שהוא צעד בה היה נכון. על אף שהוא לא היה מסוגל לזכות בבני אדם רבים, הוא היה מסוגל לחפש את דרך האמת. משום כך אפשר לומר שהוא היה ברוא אל כשיר. כיום, אפילו אם אתם לא עובדים, עליכם להיות מסוגלים למלא את חובתו של ברוא אל ולשאוף לשמוע לכל תזמוריו של אלוהים. עליכם להיות מסוגלים לשמוע לכל דבריו של אלוהים ולחוות צרות שונות וזיכוך. על אף שאתם חלשים, עדיין עליכם לאהוב את אלוהים בלבכם. בני האדם שנושאים באחריות על חייהם מוכנים למלא את חובתו של ברוא אל, והשקפתם של בני אדם כאלה בנוגע לעיסוק היא ההשקפה הנכונה. אלה בני האדם שאלוהים צריך. אם עשיתם עבודה רבה ובני אדם אחרים זכו בתורותיכם, אך אתם עצמכם לא השתניתם, ואתם לא נושאים עדות כלל, ולא עברתם אף חוויה אמיתית, כך שבסוף חייכם, אף מעשה שלכם לא נושא עדות, האם השתניתם? האם אתם עוסקים בחיפוש האמת? רוח הקודש השתמשה בכם בעבר, אך כשהיא השתמשה בכם, היא השתמשה בחלק שלכם שיכול היה לעבוד, והוא לא השתמשה בחלק שלכם שלא יכול היה לעבוד. אילו שאפתם להשתנות, הייתם הופכים למושלמים בהדרגה תוך כדי שרוח הקודש משתמשת בכם. עם זאת, רוח הקודש לא נושאת באחריות על כך שתיפלו בנחלתו של אלוהים, והדבר תלוי באופן עיסוקכם. אם אין שינויים בטבע האישי שלכם, הסיבה לכך היא שהשקפתכם בנוגע לעיסוק שגויה. אם לא קיבלתם גמול, זו בעיה שלכם, והדבר נובע מכך שאתם עצמכם לא הנהגתם את האמת, ושאתם לא מסוגלים למלא את רצונו של אלוהים. על כן, שום דבר לא יותר חשוב מהחוויות האישיות שלכם, ושום דבר לא חיוני יותר מההיווכחות האישית שלכם! בסופו של דבר, יש בני אדם שיאמרו, "עשיתי כל כך הרבה עבודה למענך, וההישגים שלי אומנם לא זכו להכרה, אך התאמצתי בשקדנות. האם אתה לא יכול לתת לי להיכנס לשמיים ולאכול את פרי החיים?" עליכם לדעת אילו בני אדם אני רוצה. בני אדם טמאים לא מורשים להיכנס למלכות – בני האדם הטמאים לא מורשים לטנף את האדמה הקדושה. על אף שעשיתם עבודה רבה ועבדתם שנים רבות, בסופו של דבר, אם אתם עדיין מזוהמים ללא תקנה, השמיים לא יסבלו את רצונכם להיכנס למלכותי! מאז ייסוד העולם ועד היום, מעולם לא אפשרתי לחנפנים להיכנס בקלות למלכותי. זהו חוק שמימי ואיש לא יכול להפר אותו! עליכם לחפש חיים. כיום, בני האדם שיהפכו למושלמים שייכים לאותו סוג שפטרוס היה שייך אליו: הם בני האדם ששואפים לשנות את טבעם שלהם, ואשר מוכנים לשאת עדות על אלוהים ולמלא את חובתם כברוא אל. רק בני אדם כאלה יהפכו למושלמים. אם אתם דואגים רק לגמול ולא שואפים לשינוי בטבע חייכם, כל המאמצים שלכם יהיו לשווא. זו אמת שאי-אפשר לשנות!

עליכם להבין מההבדל בין מהותם של פטרוס ופאולוס שכל מי שלא עוסק בחיפוש חיים עובד לשווא! אתם חסידים של אלוהים ואתם מאמינים באלוהים, ולכן אתם חייבים לאהוב את אלוהים בלבכם. עליכם להשליך מעליכם את הטבע המושחת שלכם, עליכם לשאוף למלא את רצונו של אלוהים, ועליכם למלא את חובתכם כברוא אל. מכיוון שאתם חסידים של אלוהים ושאתם מאמינים באלוהים, עליכם להקריב הכל למענו, אסור לכם לקבל החלטות אישיות או להציב לו דרישות, ועליכם להצליח למלא את רצונו של אלוהים במלואו. מכיוון שנבראתם, עליכם להישמע לאלוהים שברא אתכם, משום שמעצם מהותכם, אין לכם ריבונות על עצמכם, ואין לכם יכולת לשלוט בגורלכם. מכיוון שאתם מאמינים באלוהים, עליכם לחפש קדושה ושינוי. מכיוון שאתם ברואי אל, עליכם לדבוק בחובתכם ולדעת את מקומכם, ואסור לכם לחרוג מחובתכם. הדרישות האלה לא נועדו להגביל אתכם או לדכא אתכם באמצעות דוקטרינה, אלא שהן מהוות את הדרך שבה אתם יכולים למלא את חובתכם – אותה דרך שכל בני האדם הצדיקים יכולים וצריכים לעלות עליה. אם תשוו את המהות של פטרוס ופאולוס, תדעו כיצד עליכם לחפש. מבין הדרכים שפטרוס ופאולוס צעדו בהן, האחת היא הדרך להפוך למושלם, והשנייה היא הדרך הסילוק – פטרוס ופאולוס מייצגים שתי דרכים שונות. על אף ששניהם קיבלו את עבודתה של רוח הקודש, ששניהם זכו בנאורות ובהארה של רוח הקודש, וששניהם קיבלו את מה שהאדון ישוע הטיל עליהם, הם לא נשאו פרי באותה מידה: אחד מהם באמת נשא פרי, והשני לא. ממהותם, מהעבודה שהם עשו, מהדברים שהם ביטאו כלפי חוץ ומהסוף שלהם, עליכם להבין על איזו דרך עליכם לעלות, ובאיזו דרך עליכם לבחור לצעוד. הם צעדו בשתי דרכים שונות בבירור. פאולוס ופטרוס היו התמצית של כל דרך, ולכן מההתחלה הם שימשו לאפיון שתי הדרכים האלה. מה הנקודות העיקריות בחוויותיו של פאולוס, ומדוע הוא לא הצליח? מה הנקודות העיקריות בחוויותיו של פטרוס, וכיצד הוא חווה את ההפיכה למושלם? אם תשוו בין הדברים שהיו חשובים להם, תדעו בדיוק איזה סוג של אדם אלוהים דורש, מה רצון האל, מה טבעו של אלוהים, איזה סוג של אדם יהפוך למושלם בסופו של דבר, וגם איזה סוג של אדם לא יהפוך למושלם, מה טבעו של מי שיהפוך למושלם, ומה טבעו של מי שלא יהפוך למושלם – אפשר לראות את העניינים המהותיים האלה בחוויותיהם של פטרוס ופאולוס. אלוהים ברא את הכל, ולכן הוא גורם לבריאה לכרוע תחת ריבונותו ולהישמע לריבונותו. הוא יצווה על הכל ולכן הכל נמצא בידיו. כל בריאת הכל, לרבות בעלי החיים, הצמחים, האנושות, ההרים, הנהרות והאגמים – הכל חייב להיות תחת ריבונותו. כל הדברים ברקיע ועל פני הקרקע חייבים להיות תחת ריבונותו. לא יכולה להיות להם ברירה, והם כולם חייבים להישמע לתזמוריו. כך ציווה אלוהים וזו סמכותו של אלוהים. אלוהים מצווה על הכל ומסדר ומדרג את כל הדברים, כשכל אחד מהם ממוין על פי סוג, ולכל אחד מהם מוקצה מעמדו שלו, על פי רצונו של אלוהים. יהיה גודלו אשר יהיה, אין דבר שיכול להתעלות על אלוהים, וכל הדברים משרתים את האנושות שברא אלוהים, ואין דבר שמעז להמרות את פיו של אלוהים או להציב לאלוהים דרישות. לכן האדם, כברוא אל, חייב גם הוא למלא את חובתו של אדם. גם אם האדם מוכרז אדון הכל או המושל בכל, וגם אם הוא יזכה למעמד הגבוה ביותר בין כל הדברים, הוא עדיין בן אנוש קטן תחת ריבונותו של אלוהים, ואינו אלא בן אנוש חסר חשיבות, ברוא אל, והוא לעולם לא יתעלה על אלוהים. כברוא אל, על האדם לשאוף למלא את חובתו של ברוא אל, ולשאוף לאהוב את אלוהים מבלי לבצע בחירות אחרות, משום שאלוהים ראוי לאהבתו של האדם. על בני האדם ששואפים לאהוב את אלוהים שלא לחפש אף הטבות אישיות או את הדברים שהם משתוקקים אליהם. זה האופן הנכון ביותר לעיסוק בחיפוש. אם מה שאתם מחפשים הוא האמת, אם מה שאתם מנהיגים הוא האמת, ואם מה שאתם משיגים הוא שינוי בטבע שלכם, הדרך שאת פוסעים בה היא הדרך הנכונה. אם מה שאתם מחפשים הוא ברכות הבשר והדם, ואם מה שאתם מנהיגים הוא האמת של התפיסות שלכם, ואם אין שינוי בטבע שלכם, אם אתם כלל וכלל לא נשמעים לאלוהים כבשר ודם, ואם אתם עדיין חיים בעמימות, משמע שמה שאתם מה שאתם מחפשים ללא ספק ייקח אתכם לגיהינום, משום שהדרך שאתם צועדים בה היא דרך הכישלון. הפיכתכם למושלמים או סילוקכם תלויים בעיסוקכם, כלומר "ההצלחה או הכישלון תלויים בדרך שבה האדם צועד."

מתוך "הדבר מופיע בבשר"

הברק ממזרח, כנסיית האל הכול יכול נוסדה בעקבות הופעתו ועבודתו של האל הכול יכול, הביאה השנייה של ישוע אדוננו, המשיח של אחרית הימים. החברים בכנסייה הם אלה המקבלים את עבודתו של האל הכול יכול באחרית הימים, והנכבשים וניצלים באמצעות דבריו. האל הכול יכול ייסד את הכנסייה לבדו והוא שמנהיג אותה כרועה. היא במפורש לא נוסדה על ידי אדם. המשיח הוא האמת, הדרך והחיים. כבשיו של אלוהים שומעים את קול האלוהים. כל עוד תקראו את דברי האל הכול יכול, תבינו שאלוהים אכן הופיע.